המזמור לאל הירח נאננה/סין המובא כאן, הנו אחד מעשרות מזמורים לאל שהשתמרו עד היום. המזמור תורגם ועובד מגרסאות תרגום באנגלית של כתב היתדות המקורי בלוח U 7749 / UET 6 67 כפי שמופיעות בפרוייקט The Electronic Text Corpus of Sumerian Literature של אוניברסיטת אוקספורד.
אַל תִּפְחֲדִי כְּלָל; אַל תִּפְחֲדִי מֵאֲנָשִׁים, וְלֹא מֵהַגּוֹרָלוֹת, אוֹ מֵהָאֱלֹהִים, אוֹ מִמְּאוּמָה. מִכֶּסֶף אַל תִּפְחֲדִי, וְלֹא מִצְּחוֹק שִׁגְעוֹן הֶהָמוֹן
גְּבִירַת הָאָרֶץ וְהַמַּיִם וְהַשָּׁמָיִם וְהַשְּׁאוֹל; עֲטוּיָה גְּלִימַת כַּרְכֹּם, מְהַלֶּכֶת בְּלִוְיַת רְפָאִים אֲפֵלִים הַנּוֹדְדִים בַּצְלָלִים, בַּת פֶּרְסֶס; יְחִידָה; שְׂאִי בְּרָכָה!
המזמור המופיע כאן הוא תפילה שאומרת המיילדת כשהיא מגיעה לבית שבו כורעת אישה ללדת. המיילדת נכנסת למקדש הביתי שהיה קיים בכל בית ברומא (“לרריום”), מתפללת ליונו לוסינה, ורק אז מתחילה בעבודתה.
אני מביאה כאן תרגום לעברית של סצינת כישוף הקדרה המפורסמת של המכשפות מן המחזה הסקוטי. הייחוד בתרגום זה, בניגוד לתרגומים רבים ומעניינים אחרים לעברית, הוא הדייקנות בתרגום שמות החומרים והמרכיבים של הכישוף. הילת הכישוף מלווה את המחזה הסקוטי עד היום, ומאחורי הקלעים שלו התפתחה האמונה כי רובצת עליו קללה. ישנן מספר גרסאות באשר למקורה של אותה קללה. הנפוצה ביותר גורסת, כי שייקספיר היה להוט להחניף למלך ג’יימס הראשון, שנחשב אותוריטה בנושא דמונולוגיה. הוא קיבל הוראות מפורטות ואמיתיות להכנת שיקויים מקוון מכשפות מקומי, וכלל אותן בעלילה. המכשפות לא היו משועשעות כלל ועיקר מחשיפתן בתיאטרון, ולכן הטילו קללה על המחזה, והפכו אותו להפקה חסרת המזל ביותר בהיסטוריה של התיאטרון.
הסתיו הוא אחר בניו-אינגלנד. מרהיב. יש שם שלכת של עלי זהב, אגוז וכֶתֶם. הטבע מתפרץ באינספור צבעים עזים, ניחוחות מתוקים של גרגירי-יער, וטעמים מורכבים של דלעות כתומות וציפורי-ציד צלויות. בישראל הסתיו הוא אפור. יש נחליאלים, חצבים וציפורים נודדות. רק גרגירי הרימון האדומים וראשית התמרים הלחים…
אחת מן העדויות הדתיות שנמצאו באוגרית מתארת טקס כפרת עוונות שנערך פעם בשנה בהנחיית הכהן הגדול ומלך העיר. טקס זה נמצא מתואר בשני לוחות, כאשר אחד מהם מתייחס להעלאת קרבן חמור לכפרות, והשני מדבר על אַיִל מֵישָׁר, כלומר כבש זכר לא מסורס, שביכולתו ליישר את ההדורים, לכפר על חטאים, ולתקן עיוותים. טקס הכפרות האוגריתי, שנערך ככל הנראה בסתיו, הוא ככל הנראה אחד ממקורותיו העתיקים ביותר של יום הכיפורים היהודי.
המזמור ההומרי מס’ 22 מוקדש לאל הים ורעידות האדמה פוסידון. המזמור הוא למעשה תחינה זהירה לאל פוסידון, שיציל אנשים מרעידות אדמה ומסופות בים. תרגום אישי וחופשי שלו מופיע להלן. חשוב לי להדגיש כי אין מדובר בתרגום אקדמי מדויק של המזמור, אלא בפראפרזה מודרנית, נאמנה למקור, אך מרחיבה ופרשנית.
המזמורים ההומריים נכתבו במאה השביעית והשישית לפני הספירה על ידי מחברים אלמוניים. ישנם 33 מזמורים הומריים, כל אחד מהם אומר תהילה לאלוהות יוונית כלשהי. חלקם שימשו בטקסים דתיים ובפסטיבלים ריטואליים ביוון העתיקה. כאן אני מביאה תרגום אישי וחופשי למזמור מס’…
אִם מִלֵּב אֶחָד שִׁבָּרוֹן אֶמְנַע, אָז לֹא יִהְיוּ חַיַּי לַשָּׁוְא; אִם עַל חַי אֶחָד אָקֵל מַכְאוֹב, אוֹ אֶנְשֹׁף עַל פֶּצַע אֶחָד, אוֹ אֶעֱזֹר לְאָדֹם-חָזֶה עֻלְפֶּה אֶחָד לָשׁוּב לְתוֹךְ קִנּוֹ, אָז לֹא יִהְיוּ חַיַּי לַשָּׁוְא. (אמילי דיקינסון, תרגום פרטי, 06.01.2008). קריאה…