לאחר חורבן בית המקדש הראשון, השתנו פניה של ארץ ישראל. רוב היהודים שנותרו בארץ היו פשוטים ובלתי משכילים. המנהיגים המשכילים היו חלשים ונרדפים. בארץ שלטו הבבלים האכזריים, ולאחר מכן הפרסים, שהיו מתונים אבל עדיין זרים ונוכרים. באווירה קשה זו, עשו…
לשמות, כידוע יש כוח עצום. עד היום ביהדות אין קוראים בשמו המפורש של אלוהי העם, אך יש לו אינספור כינויים שהמאמינים משתמשים בהם. הפופולרי ביותר כיום הוא כמובן “בורא עולם”. גם בתרבויות אחרות בעולם יש לאלוהים עשרות שמות וכינויים. כל…
בתרבות המונותיאסטית בכלל והיהודית בפרט, יחסי הכוחות בין אלוהים ובני אדם ברורים. האלוהים היחיד והבודד הוא כל יכול, חזק ועצום, והאנשים נתונים לחסדיו. בכנען הפוליתאיסטית, לעומת זאת, העניינים היו מעט שונים. טקסט מעניין מן העיר אוגרית שופך אור על יחסי…
הדיבר הראשון בעשרת הדברות מפורסם בקרב כל תושבי העולם , גם בקרב בני אדם שאינם נמנים על שלוש הדתות המונותאיסטיות של המערב: “אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי”. (שמות כ, ג). דיבר…
לאחר האירועים האלימים שהקיצו את הקץ על בית אחאב, ועל פולחן הבעל והאשרה כפולחן ממלכתי רשמי בקרב בני ישראל, המשיך הפולחן הפוליתאיסטי בממלכת ישראל ובממלכת יהודה להתקיים בצורה חצי-רשמית לצד פולחן יהוה. גם בתקופות של מלכים נאמנים ליהוה, וגם בתקופות של מלכים סובלנים לריבוי אלוהויות, לא חדל העם לגמרי ממנהגו לעבוד את אלוהי כנען האהובים עליו, ובמיוחד את האשרה.
בשנים שקדמו לממלכת ישראל המאוחדת ובתחילת דרכה, המשיכו בני ישראל לעבוד את יהוה באופן בלעדי, והוא היה האלוהות הדומיננטית וככל הנראה היחידה בקרבם. מציאות זו השתנתה עם חלוף השנים והשינויים הפוליטיים. בשלהי תקופת שלמה המלך, וביתר שאת בתקופת המלכים שלאחריו, חדרו שוב פולחנים פוליתאיסטים לישראל: גם פולחנים לאלוהים נוספים על יהוה, וגם פולחנים כנעניים באופיים ליהוה עצמו.
לאחר 40 שנות נדודים במדבר, הגיעו בני ישראל לארץ כנען, ושם, הם היו פוליתאיסטים, כפי שהיו אבותיהם ואבות-אבותיהם מימים ימימה. הם אהבו מאוד את יהוה, אלוהי אבותיהם, אשר הוציא אותם מארץ מצרים ועבדו אותו, אבל הם עבדו גם אלוהים נוספים שהכירו בנדודיהם ושפגשו בארץ המובטחת. אופן הפולחן שהם קיימו –ליהוה ולאלוהים אחרים– באותם ימים קדומים נשא אופי סטנדרטי לאותה תקופה במזרח התיכון הקדום: עצים מקודשים, מזבחות אבנים, קרבנות מבעלי חיים ספציפיים, תפילות, זמירות והגדת עתידות.
עבודה זרה. ביטוי שאוצר בחובו את כל מה שהאתוס היהודי מתנגד לו: פולחן לאלוהים אחרים, שונים מיהוה ונוספים עליו, שנעשה בין השאר באמצעות סמלים פיזיים, כולל דמויות של חיות, פסלים, תרפים, אשרות וחפצים. אבל עיון מדוקדק בתנ”ך ובהיסטוריה של עם ישראל מגלה, כי העבודה הזאת היא לא באמת “זרה” לנו, אלא להיפך, מדובר בפולחן מקורי שלנו כיהודים בני ישראל.
לא תמיד היינו עם עם דת מונותאיסטית. לפני ההתכנסות סביב הקב”ה, וקידוש האמונה באל אחד כיסוד התרבות של העם היהודי, היו אבות אבותינו פוליתאיסטים. בלבותיהם ובבתיהם התקיים פולחן למספר אלוהויות, ביניהם גם נחושתן, אל חיים ופריון. ראשיתו של נחושתן היא…
ניטשה קיצוני בדיוק כמו אותם נוצרים גרמנים אדוקים שהוקיעו אותו. הם מתעקשים שאלוהים תמיד חי, והוא מתעקש שאלוהים לא יקום לתחייה לעולם, אלא יישאר מת. בעיניי שתי התפיסות הללו שגויות מיסודן. כמובן, אפשר לעשות הנחות למונותאיסטים שבמשך כמה אלפי שנים הצליחו לבלבל יופי-יופי בין האל הספציפי שלהם לבין האלוהות הא-פרסונלית האינהרנטית בטבע שתמיד חיה, לפחות כל עוד כדור הארץ בחיים. הרי מבחינת הנצרות (וגם היהדות) יש רק אלוהים אחד, אז הרי ברור שהאלוהות האינהרנטית היא אותו דבר כמו האל-האב או יהוה…. למען האמת, אפשר אפילו לעשות הנחות לאתאיסטים שבאופן קונסיסטנטי טוענים כנגד המונותאיזם ושוכחים מקיומן של צורות אלוהים אחרות בתרבות האנושית.