יול (Jéola, Jiuli, Jul, Yule) הוא חגיגה דתית של העמים הגרמאניים שצויינה סביבות היפוך החורף בדצמבר, הלילה הארוך ביותר בשנה. מאפיינים רבים של יול נטמעו במנהגי חג המולד הנוצרי. סאגת האקון הטוב של המשורר האיסלנדי סנורי משנת 1230, מתעדת את הקשר…
האגדות המספרות על אלת-החורף המסתובבת בבתים בתקופת חג-המולד מקבלות תפנית אפלה ביותר באזורים הדרום גרמאניים. על פי האמונה בחבלי-ארץ אלו, אם הילדים והמשרתים בבית התנהגו יפה כל השנה, היו חרוצים וממושמעים, אזי יקבלו מן האלה פרכטה מטבע כסף, שימצאו בנעל, או בדלי. אם, לעומת זאת, התחצפו ולא היו טובים, פרכטה תשסע להם את הבטן בסכין, תעקור להם את המעיים, ותמלא את הבטן הריקה בקש, חצץ, או סמרטוטים. גם במקרה שלא תמצא מנחות של מאכלים לכבודה ביום חגה בבית, תפתח פרכטה את בטני האנשים ותמלא אותן בקש כך שלא יוכלו לאכול כלום כל הערב.
טוויה ואריגה הן מלאכות-יד עתיקות יומין, אשר קשורות במישרין למיתוס, מאגיה ולכישוף. מן האלה פריג הטווה עננים בשמי הכוכבים ועד לאמא אווזה מן הפולקלור הצרפתי, דרך פראו הולה של האחים גרים והטרגדיות היווניות, מאמר זה הוא מסע בעקבות הפלך, הכישור, הנול והבוכייר.
פראו הולה היא אחת הדמויות המפורסמות ביותר בפולקלור הגרמאני. התחקות אחר שורשיה מגלה מקור אלוהי, ועושר של סיפורים, מיתוסים, אגדות, אמונות ומנהגים.
חוות הדבש שכנה באדמת עמק מבורכת בקרבת הכפר ויקנרודה, במחוז קאסל של ארץ הסן. לשם סחפו סופות הגשם הקדומות את אדמת הבזלת הפורייה מן הכפר הירשברג. שם צמח היקר בשדות שלא דושנו גבוה יותר מכל ירק שצמח בכל שדה מדושן. לכן היה האיכר בחווה האיש העשיר ביותר בכל הארץ, ועליו אמרו האנשים: “כל פרה של האיכר בחוות-הדבש ממליטה שני עגלים, על כל גבעול בשדהו צומחות שתי שיבולים, ואם מתרוצצים החזירים על הנקניקיות שהוא מכין, לא אכפת לו כלל וכלל”.
הלילה היה אפל ומבעית. ירח לא האיר בשמים, ולא זרחו כוכבים. הינשופים צווחו נוראות. במרחק נשמע רעם, אך בשמים לא נראה כל ברק. הנערות המפוחדות צעדו בדממה בדרך, שמות את פעמיהן אל המקום בו צומח תלתן-התרנגול.
מתוך מעשיות מארץ הסן. תרגום פרטי מגרמנית. על הר מייסנר בארץ הסן, ישנם כמה דברים, אשר שמם לבדו מעיד על קדמוניות, כגון טויפלסלוכר (נקיקי-השטן), שלכטראסן (אֲפָר-הקרב), וּבִפְרָט פראו הולנטייך (בְּרֵכַת פראו הולה). פראו הולנטייך שוכן בפאתי אדמת-ביצה, וקוטרו כיום הוא…
בכפר הילגרהאוזן, בקרבת העיירה באדן-סודן, חבוי בין השיחים, מתנשא צוק תלול בשם הולשטיין. במקום בו מסתתר הסלע, מְצוּיָה גם הַנִּקְרָה הגדולה ביותר בכל ארץ הסן, המוכרת רק ליודעי-דבר.
אם תואילי לעשות את כל מלאכות ביתי נאמנה, אזי אעשה עמך חסד. במיוחד יהיה עלייך לשים לב, להציע את מיטתי כיאות, ולנער אותה כדבעי, כך שיעופו כל הנוצות מן הכסתות, כיוון שכך יורד שלג בעולם. אני היא פראו הולה