Dante Gabriel Rossetti, Astarte Syriaca, 1845
במאמר זה אנסה להביא כמה מן האמונות והפרקטיקות המרכזיות של הכנענים הקדומים והמודרנים. חשוב לזכור, שהפולחן הכנעני היה שונה בכל מקום ובכל שבט. מרכזי פולחן גדולים היו באוגרית, גבל, צור, צידון ומגידו. לכל עיר היו את האלים המקומיים שלה, פולחנים ומנהגים משלה ולוח חגים ואירועים דתיים שונה מעט. כל המובא כאן, לכן, הוא הכללה ותיאור בקווים כלליים בלבד.
פרקטיקות ואמונות
מקור אלוהי לבני האדם. על פי מיתוס שחר ושלים מאוגרית, אל ואשרה הולידו את האלים ולאחר מכן את בני האדם. הכנענים מאמינים שאלוהיהם, ובמיוחד אל ואשרה, הם האבות הקדמונים של האנושות. הם מאמינים שאלים מקומיים או שבטיים הם אבותיהם הקדומים של אותה קהילה או שבט. בני אדם נוצרו בדמות הוריהם ובכל אדם יש חלקיק אלוהי. אלוהים ואנשים הם מאותו גזע ומשתייכים לאותה משפחה מקודשת.
חפיפה בין שבט, משפחה, חברה ודת. האמונה הדתית של הכנענים לא היתה מערכת נפרדת מן הערכים האזרחיים שלהם. משפחה, שבט, עיר וקהילה היו בעצם אותו הדבר: ארגון חברתי הדוק אחד. זה אומר שהחוקים הדתיים היו קוד ההתנהגות החברתי המקובל. זה גם אומר שחוקים אזרחיים ומנהגים חברתיים, שנקבעו על ידי כלל הקהילה, נחשבו קדושים.
ירושתיות (patrimonialism). החברה הכנענית והארגון הדתי הכנעני הם דוגמא לירושתיות (פטרימוניאליות). מערכת ירושתית היא צורה של סמכות פוליטית המבוססת על כוח אישי ובירוקרטי שמפעיל בית המלוכה. מלך העיר או ראש השבט הוא הפטריארך של הקהילה. הוא ראש המשפחה המורחבת הסמלית שכוללת את כל בתי האב באותה קהילה, המבוססת על היררכיה פטרימוניאלית, פטריארכלית ופטרילינארית. כל חבר בקהילה הוא למעשה חלק מן המשפחה, וקשור לאחרים בקרבת דם או בקשרים סמליים השווים לקרבת דם.
הרעיון הירושתי מכתיב מערכת של ערכי משפחה מסורתיים למדי. ניתן ללמוד אודות כבוד להורים ולמבוגרים ממיתוס אקהת שמקורו באוגרית. האלה ענת והנסיכה פגהית (במיתוס בעל ובמיתוס אקהת, בהתאמה) מפגינות בהתנהגותן את האחריות שיש לבני משפחה (ומיוחד לאחים ואחיות) זה כלפי זה. לוח משפטי אחד שנמצא באוגרית מתנה בבירור כי זכויות ירושה יישללו מבנים שאינם מגלים יחס של כבוד כלפי אמם.
פוליתאיזם והנותאיזם. הכנענים הקדומים היו פוליתאיסטים “קשים”. הם האמינו בקיומם של אלים רבים, כל אחד מהם נפרד ושונה מן האחר. עם זאת, במקומות מסוימים, הפולחן היה הנותאיסטי. כלומר, המאמינים עבדו אל אחד (בדרך כלל בעל המקומי), אבל הכירו בכל שאר האלים וכיבדו אותם. ובמקומות אחרים, האנשים עבדו קבוצה קטנה של אלים, בדרך כלל שילוב של אלוהויות מקומיות והמשפחה המלכותית האלוהית. אך שוב, הם קיבלו וכיבדו את כל שאר האלים.
אלים מקומיים. הכנענים מאמינים באלוהות מקומית. לכל עיר, כפר או הר יש אלוהות פטרונית. בעבר, האלים המקומיים סומנו בתחילית בעל (למשל: בעל כרמל, בעל חצור ובעל לבנון הם אלים מקומיים). אלות מקומיות סומנו גם הן לפעמים בתחילית בעלת (למשל האלה בעלת גבל).
המשפחה המלכותית האלוהית. בנוסף לאלים מקמיים, הכנענים מאמינים במשפחה המלכותית האלוהית, שחבריה הם גם אלים וגם קדמוני העם. על פי המיתולוגיה הכנענית, אל, האב הקדמון, נשא לאשה שתי נשים אחיות: אשרה ורוחמיה. האלים הראשונים שנולדו לאחר הנישואין היו שחר ושלים, האלים הטובים. לאחר הולדתם ילדה אשרה את שאר בני המשפחה האלוהית. האלים הבולטים במשפחה המלכותית האלוהית הם אל, אשרה, בעל, ענת, עשתרת, עשרת, שפש, כושר וחסיס, מות וים.
תרפים. התרפים הם אלי בית. הם מסמלים את חוסן האדם או המשפחה המאמינים בהם, ומגנים על הבית ומשק הבית. צלמיות של התרפים משמשות קמיעות וכלי הגדת עתידות. טקסים לתרפים הם פרטיים, ובדרך כלל לא מדברים עליהם מחוץ למעגל המשפחה הקרוב. בעלות על התרפים של המשפחה היא סימן לכך שהאדם הוא שותף וחבר מלא באותה משפחה. מי שמחזיק בתרפים, למעשה מחזיק גם בזכויות המשפטיות לירושה של נכסי המשפחה ומשק הבית.
אחריות האלים כלפי האנושות. המחזור המיתי של בעל מתאר קרבות חוזרים ונשנים של האל בעל, במהלכם הוא נאבק לשמור על הסדר הקוסמי, הטבעי והחברתי. אל, אבי האלים, מולך בשמים. הוא ביקש לתת את המלוכה בארץ לאחד מבניו. בעל, שלא היה המועדף לתפקיד, נלחם עם אחיו עשתר, ים ומות על המלוכה בארץ, ולבסוף ניצח. בעל הוא אל גשמים, עיבוד אדמה, תרבות אנושית וחברה מתוקנת. אחיו מסמלים כוחות טבע קמאיים והרסניים. נצחונו של בעל הוא למעשה נצחון הסדר על הכאוס. אבל נצחונו של בעל לעולם אינו סופי. איומים על שלומה של האנושות אינם פוסקים מלהתקיים, והאלים אינם פוסקים מלהתערב בנעשה לטובת בני האדם. מיתוס בעל מסמל, בין השאר, את דאגת האלים לאנושות. הוא מלמד שהאלים הכנעניים חשים אחריות כבדה כלפי בניהם ובנותיהם, ואינם מפסיקים לעולם להילחם עבורם.
העולם הבא הוא זכרון. כאשר בני אדם מתים, על פי האמונה הכנענית, הם מצטרפים לאבותיהם האלוהיים במקום משכנם. הכנענים מאמינים בחיי נצח של זכרון. האלים ובני המשפחה שנפטרו ממשיכים לחיות מפני שאנשים חיים זוכרים אותם. הזכרון מאפשר אלמוות. הכנענים הקדומים קיימו טקסי מתים ולוויה מפוארים. בנוסף, הם חגגו חגיגת מתים שנתית שנקראה מרזח.
פולחן אבות. “פולחן אבות” הוא בעצם ביטוי מוטעה. החוקרים עדיין חלוקים בנקודה זו, אך ככל הנראה הכנענים לא התייחסו לאבותיהם המתים כאילו היו אלים של ממש. הם כן קיימו פולחנים וטקסים לזכרם, הקריבו קרבנות לזכרם ונהגו מחוות זכרון בחיי היומיום. כפי שהוסבר לעיל, לזכור את מי שנפטר זה בעצם להבטיח לו את חיי העולם הבא. מנהגים פולחניים שיקפו את האמונה הזאת. לכנענים הקדומים היו ימי זכרון קבועים, טקסים ומנהגים מיוחדים שמטרתם זכרון ואזכרה.
בית אל. על פי רעיון האלוהות המקומית, כל שטח אדמה נתון, בין אם מדובר בעיר, כפר, הר, גבעה, אגם או חורשה, קדוש לאלוהות מסוימת. הכנענים מאמינים כי ברגע שאדם חוצה את הגבול לשטחו של אל מסוים, עליו לכבד את אותה אלוהות. במילים אחרות, האדם נכנס לתחומו הפרטי של אותו אל מסוים, ועכשיו הוא אורח בביתו של האל. שטחים ספציפיים המקודשים לאלוהויות כנעניות נקראות בית אל. גם מקדשים ומקומות שבהן התגלה האל לבני האדם נחשבים בית אל. כל האתרים המקודשים כבתי אל זוכים ליחס מיוחד, ואסור לעשות דברים מסוימים בשטחם.
תופעות טבע קדושות. הכנענים האמינו בקדושתן של תופעות טבע מסוימות ומקומות מסוימים בטבע. דוגמאות מסורתיות לטבע מקודש כוללות את הים התיכון (קדוש לאשרה), מקורות מים מתוקים (קדושים לבעל ולאשרה), עצים (קדושים לאשרה), מערות (קדושות לבעל), מטאורים (קדושים לעשתרת), גשם, עננים, ברקים ורעמים, סופות והקשת בענן (קדושים לבעל), טל (קדוש לטלי), ערפל (קדוש לפידרי), עפר (קדוש לארציה), ומקורות נהרות (קדושים לאל).
מבנים קדושים. מבנים מלאכותיים מסוימים הם שיטה כנענית מסורתית לפולחן ועבודת אלוהים. כל אחד מן המבנים הללו הוא גם סמל וגם כלי. לחלקם יש משמעות מיתולוגית. אחרים מייצגים רעיונות דתיים. מבנים מלאכותיים קדושים כוללים מזבחות, גלעדים, אשרים, מצבות, חרוטים ועמודים.
מחזור הירח. הכנענים השתמשו בלוח שנה ירחי ולמצבי הירח היתה חשיבות בפולחן שלהם. הם קיימו טקסי קורבן מיוחדים בכל ירח חדש ובכל ירח מלא (ירח מילואות). במהלך ירח המילואות, קיימו הכוהנים באוגרית טקס חתונה בין יריח, אל הירח, לבין ניכל, אלת הבוסתנים והפירות. חתונה חודשית זו מסמלת את הנישואין הקדושים בין שמים וארץ ובין תרבויות (מקורה של ניכל הוא בנינגל ממסופוטמיה).
מחזוריות עונות השנה. הכנענים ציינו את מחזוריות עונות השנה. הם חגגו את פוריות הארץ בסתיו, בחורף ובאביב, והתאבלו על היובש והצחיחות בקיץ השרבי הכבד. במקומות מסוימים (למשל בעיר אוגרית) הם עשו זאת באמצעות טקסים לזכר הקרב המיתי בין בעל ומות. במקומות אחרים (למשל בעיר גבל) היתה זו חגיגה של מיתוס אדון ובעלת.
האלים המבוסמים. המיתוסים של אוגרית מתארים את אל, אבי האלים, עורך משתאות ונשפים ושותה כמויות יין עצומות בחברת מרעיו. הכנענים הקדומים הלכו בעקבות אלוהיהם. יין היה מרכיב חשוב בכל טקס כנעני. הכנענים ביקשו להתקרב לאלוהות במהלך הטקסים ולהיכנס לעולם הבא, עולם האלמוות, עולם האלים והרפאים, האבות הקדומים. התבסמות משתיית יין היתה דרך לשינוי מצב המודעות וליצירת גשר רוחני לעולם האלוהי. ברגע שחצו את הגשר, המשתתפים בטקס נחשבו למעשה כמי שיושבים לשולחנו של אל בכבודו ובעצמו ושותים בחברתו.
קרבנות ומנחות. קרבן הוא מרכיב חשוב בכל טקס כנעני. רוב הקרבנות בימים קדומים היו זבחים, כלומר קרבנות של בעלי חיים. היה גם שימוש מועט במנחות תבואה, פירות וירקות, לחם, שמן, יין וקטורת. המניעים להקרבת קרבן הם ומגוונים: הודיה לאלים, פיוס האלים הכועסים, בקשה מיוחדת מן האלים, יצירת קשר בל ינתק בין המאמין לבין האלוהות, אזכרת אירוע חשוב, וכפרה על מעשים לא מוסריים.
אחד ממנהגי הקרבן של הכנענים היה הקדשת היבול הראשון לאלוהות. הכנענים הביאו לאלים ביכורים (פירות ראשונים), הילולים (יין ראשון) ואת כמות צבע הארגמן הראשונה שהופקה מחלזון הים. היו גם קרבנות אישיים מאוד. למשל, הכנענים נהגו להקיז את דמם שלהם בטקס, ככל הנראה כתחליף לקרבן אדם ממשי. דוגמאה נוספת היא הקדשת תלתלים או מחלפות שיער לאלים. אנשים ונשים גם הקדישו את בתוליהם או את צניעותם לאלים מסוימים (בדרך כלל לאשרה, לקודש ולאדון).
צדקה ומעשר. הכנענים היו מחויבים לדאוג לעניים ולנזקקים. בנוסף לכך היה עליהם לתרום למען המקדשים ובתי האל.
הכהונה ותפקידיה. כפי שהוסבר לעיל, הדת הכנענית לא היתה נפרדת מן המערכת השלטונית האזרחית. לכוהני הדת, לכן, היו לא רק תפקידים דתיים, אלא גם תפקידים כלכליים, פוליטיים, משפטיים ורפואיים. הם הקריבו לאלים, שרו שירי תהילתם, קיימו טקסים, חזו את העתיד, כתבו קמעות, תחזקו את המקדש, ארגנו פעילויות מסחר וסחר חליפין, ריפאו את החולים, התבוננו בירח וקבעו את לוח השנה. בין הפעילויות הדתיות שנערכו במקדשים: טבילה, קרבנות, מנחות, מסכתות ריטואליות, טקסי הורדת גשם, טקסי כפרה, טקסי שלום, פולחני מסתורין, טקסי אפיית לחם, טקסי אריגה ועוד.
היו מספר מעמדות או תפקידים בקרב הכהונה הכנענית: כוהנים וכוהנות, כלבים (כוהנים הומוסקסואלים), קדשים וקדשות (כוהני פולחני המסתורין), אנשי האלים, גזרין (גוזרים דמויות משעווה ומטילי קללות שגוזרות את דין האדם), חוברי חבר (מטילי כשפים וקללות), חוזים, עדדין (מבשרי בשורות), חכמים, לוחשים, מנחשים, מעוננים, מנביאים, קוסמים, אורגים, רואים, מעלי באוב, רוכלים, ואחרים. מרשימה זו עולה כי לא היתה הפרדה בין פעולות מאגיות לבין פעולות ריטואליות אחרות, ולמעשה כל האקטים הללו נחשבו חלק מן הדת המקובלת.
מכשפים היו אנשים שעסקו בכישוף ובמאגיה באופן פרטי ולא היו חלק מצוות המקדשים. אך בעוד המאגיה של המקדשים שימשה לטובת הכלל, הרי שהמכשפים פעלו קסם למטרות פרטיות, בדרך כלל תמורת כסף. כיוון שערבות הדדית בין כל חברי הקהילה וסולידריות חברתית היו ערכים חשובים בתרבות הכנענית, הכוהנים נהגו לגנות את השימוש הפרטי בכישוף ובמאגיה.
טהרה. הכנענים הקדומים האמינו שחשוב לחיות חיים טהורים. מספר דברים יכולים לפגוע בטוהר האדם: קיום יחסי מין, מגע עם המתים, נטילת חיים, עשיית מעשה לא מוסרי. טהרה קשורה גם לניהול אורחות חיים על פי הקוד המוסרי הכנעני, לדרך חיים הגונה, בריאה ופרודוקטיבית, לעשיית טוב ולמילוי אחר חוקי האלים והקהילה. הכנענים נהגו לטהר את עצמם, בדרך כלל בטבילה, לפני השתתפות בטקסים דתיים, ובמיוחד לפני הנחת מנחות או הקרבת קרבן לאלים.
ביבליוגרפיה
Cohen, Mark. The Cultic Calendars of the Ancient Near East. CDL Press, 1993
Lucian of Samosata. De Dea Syria. ca.150 BC.
Pardee, Dennis. Ritual and Cult at Ugarit. Society of Biblical Literature, 2002
Parker, Simon (Ed.). Ugaritic Narrative Poetry. Society of Biblical Literature, 1997
Robertson Smith, W. Lectures on the Religion of the Semites. Adam and Charles Black, 1894