המזמורים ההומריים נכתבו במאה השביעית והשישית לפני הספירה על ידי מחברים אלמוניים. ישנם 33 מזמורים הומריים, כל אחד מהם אומר תהילה לאלוהות יוונית כלשהי. חלקם שימשו בטקסים דתיים ובפסטיבלים ריטואליים ביוון העתיקה. כאן אני מביאה תרגום אישי וחופשי למזמור מס’ 22 לאל פוסידון.
Walter Crane, The Horses of Neptune, 1892
בעת העתיקה יוחסו המזמורים על ידי הפילוסוף תוקידידס למשורר הומרוס. כיום הם נקראים מזמורים “הומריים” גם בגלל הייחוס הזה, אך בעיקר מפני שהמזמורים כתובים באותו משלב שפה ובאותו משקל פואטי כמו יצירות המופת של הומרוס, האיליאדה והאודיסיאה.
המזמור ההומרי מס’ 22 מוקדש לאל פוסידון.
פוסידון היה אחד מתריסר האלים האולימפיים ביוון העתיקה, והיה אלוהות של ימים, נהרות, אגמים, שטפונות, סופות, רעידות אדמה, וסוסים. באמנות היוונית הוא מתואר כגבר צעיר, חסון וכהה, בעל זקן שחור ושיער שחור, אשר מחזיק בידו קלשון.
פוסידון הוא בנם של הטיטאנים כרונוס (הזמן) וריאה (האדמה), ולפיכך אחיהם של זאוס, הרה, דמטר, הדס והסטיה. מלכותו על הסוסים מוסברת בסיפור לידתו. אביו של פוסידון, כרונוס, ידע כי אחד מבניו ידיח אותו מכס מלכותו, ולכן נהג לבלוע את כל התינוקות שילדה לו ריאה. כשנולד פוסידון, החביאה אותו ריאה בעדר של טלאים, ונתנה במקומו סוס לכרונוס כדי שיבלע אותו.
לפוסידון היה ארמון במצולות הים האגאי, שם החזיק סוסים בעלי טלפי פליז ושערות זהב. את הסוסים הללו נהג לרתום למרכבה קסומה, ששימשה אותו למסעות בים. פוסידון נחשב מושל הים, וביוון העתיקה הוא זה שנחשב למחולל הסערות בים, ורעידות האדמה בים וביבשה.
המזמור ההומרי לפוסידון הוא ספק שיר הלל, ספק תחינה זהירה לאל, שיציל אנשים מרעידות אדמה ומסופות בים. תרגום אישי וחופשי שלו מופיע להלן.
חשוב לי להדגיש כי אין מדובר בתרגום מילולי או משקלי מדויק של המזמור, אלא בפראפרזה מודרנית, נאמנה למקור מבחינה תוכנית, אך מרחיבה ופרשנית מבחינה פואטית.
מזמור הומרוס מס’ 22 לאל פוסידון / תרגום חופשי
אֶפְתְּחָה אָשִׁירָה עַל אֱלֹהַּ פּוֹסֵידוֹן, אֵל גָּדוֹל עָצוּם וָרָב, עוֹקֵר קַרְקָעוֹת וּמְטַלְטֵל יַמִּים שׁוֹמֵמִים, אֵל תְּהוֹמוֹת, מֶלֶךְ הַר-הֶלִיקוֹן וְהַיָּם הָאֶגֶאִי הַגָּדוֹל. מַרְעִיד הָאֲדָמָה, שְׁתֵּי שְׁלִיחֻיּוֹת הִפְקִידוּ בְּיָדְךָ הָאֵלִים: לְאַלֵּף סוּסִים, וּלְהוֹשִׁיעַ אֳנִיּוֹת בַּיָּם. הַלְּלוּ אֶת פּוֹסֵידוֹן לוֹפֵת הָאָרֶץ, שַׂר שְׁחֹר-בְּלוֹרִית. אֵל מְבֹרָךְ, יֵרַךְ לְבָבְךָ וּתְמַלֵּט מִצָּרָה וְצוּקָה אֶת הַנוֹסְעִים בָּאֳנִיּוֹת.
ביבליוגרפיה