Paining of the Egyptian Goddess Sekhmet. Created with Leonardo.ai
סח’מת – אלת המלחמה, המגפה והאש המאכלת – הייתה אחת האלות החשובות במצרים העתיקה.
היא נבראה מהעין של אל השמש רע ביחד עם אחותה התאומה חתחור. אחת פרה ואחת לביאה, שתי אלוהויות גדולות ועצומות.
על פי המיתולוגיה המצרית סח’מת (=חזקה) היא בתו הבכורה של רע אל השמש שעקר את העין שלו וברא ממנה אלוהות כפולה סח’מת-חתחור. בעוד חתחור, פרה שופעת ויפהפייה, היא הצד האימהי ובורא החיים של האלוהות, סח’מת הלביאה הטורפת היא הצד הרוצח והממית, אם במחלה ואם במלחמה. עם הזמן נפרדה האלוהות הכפולה לשתי אלות, וסח’מת נתפסה באגדה ובפולחן כאלוהות בפני עצמה.
בתקופת הממלכה התיכונה, סח’מת נחשבה כחלק מאלוהות כפולה נוספת, ביחד עם באסט. גם סח’מת וגם באסט הן אלות הקשורות למשפחת החתוליים, אך בעוד באסט מתוארת בדמות חתול מבוית, סח’מת מתוארת בדמות לביאה טורפת.
סיפור קץ האנושות: סח’מת מכחידה את בני האדם (כמעט)
המיתוס המרכזי המספר על סח’מת הוא סיפור קץ האנושות. על פי האגדה, רע אל השמש הזדקן ונחלש, והיה מוכן למלא את ימיו ולשוב אל המים הקדמונים. בטרם הספיק לעשות זאת, החליטו בני האדם למרוד בשלטונו. רע כעס על בני האדם כפויי הטובה, עקר עין אחת מראשו והפך אותה לאלה הכפולה חתחור-סח’מת. הוא פקד על סח’מת להעניש בשמו את הבוגדים ולשרוף אותם באש לוהטת. סח’מת עשתה כדברי אביה ושרפה עוד ועוד בני אדם, עד שכל חולות המדבר התכסו בגופות חרוכות. גם לאחר ששכך המרד ברע, לא הפסיקה סח’מת את הטבח והמשיכה לרצוח כל אדם שנקרה בדרכה, עד שעלה חשש ממשי לכך שכל האנושות תיכחד.
רע נאלץ לעצור את תאוות הדם של סח’מת בתחבולות. הוא ערבב עפר אדום מן המדבר לתוך שיכר בירה ומזג את הנוזל לתוך 7000 כדים, אותם הגיש לסח’מת. האלה חשבה שהנוזל האדום הוא דם אנושי. היא שתתה את השיכר, והשתכרה כל כך עד שנרדמה והשתכח ממנה הצורך לטבוח בבני האדם. כשהתעוררה משנתה וגילתה את התרמית, כעסה סח’מת על רע אביה ועזבה את ארץ מצרים. נטישתה של סח’מת עמעמה את כוחה של השמש. העולם שוב היה בסכנה. לבסוף האל תחות שכנע את סח’מת לחזור למצרים, להציל את הארץ, ולהשיב את השמש לכוחה הראשון.
סיפור קץ האנושות הוא חלק מאגדה מיתולוגית רחבה ומפורסמת יותר, אגדת הפרה השמימית. אגדה זו נכתבה במצרים התחתונה לאחר איחוד שתי הממלכות בתום תקופת מלחמה קשה בת 28 שנים. סיפור קץ האנושות ככל הנראה ממחיש את שפיכות הדמים האכזרית והממושכת במהלך המלחמה.
Pencil Sketch Art of the Egyptian Goddess Sekhmet. Created with Leonardo.ai
סח’מת: אלת מלחמה
סיפור קץ האנושות גם מסמן את סח’מת עין-רע כאלוהות מלחמה. האל רע שולח אותה בכוחו כדי להשמיד את אויביו.
כאלת מלחמה דמותה התנוססה על דגלי צבאות הפרעונים, כולל דגלו המפורסם של רעמסס השני. בתבליט (אפריז) המתאר את קרב קדש בין המצרים לבין החיתים (1274 לפנה”ס), סח’מת רוכבת על גב סוסו של רעמסס השני, דורסת את אויביו ושורפת אותם בלהבות.
משלחת מחלות ומרפאת ממחלות
בטקסטים סח’מת מכונה בכינויים חזקה, עצומה ונוראית, טורפנית, גבירת הפחד, וגבירת הטבח. נכתב שאפילו הרשע נכנע לפניה. נכתב גם שרוחות המדבר הלוהטות הן הבל הפה של סח’מת, שנושפת אש ומחוללת מגפות. מגפות ומחלות נחשבו שליחות מיסטיות מטעם סח’מת כדי להעניש בני אדם ולהשמיד אותם. במקדשי מצרים העתיקה, כוהני סח’מת התפללו לאלה כדי שתרפא אותם ממחלות וככל הנראה היו בעלי ידע נרחב ברפואה. הכוהנים הקריבו לסח’מת קרבנות וערכו טקסים מדוקדקים כדי להפיס את דעתה ולמנוע ממנה לשלח מחלות ביושבי הארץ.
סמלים ופולחן של סח’מת
באמנות המצרית סח’מת היא אישה צעירה וזקופת קומה, לבושה אדום וכתום עזים. ראשה הוא ראש של לביאה. לעיתים מופיע גלגל החמה על ראשה, לעיתים היא מחזיקה מטה, לעיתים מלווה בנחש קוברה, ולעיתים אוחזת בענח.
מרכז הפולחן של סח’מת היה בעיר ממפיס. על פי כתובת אבן שבקה (ממפיס 710 לפנה”ס, השושלת ה-25), סח’מת היא חלק משלישיית אלים ביחד עם בן זוגה פתח אל האומנויות ובנם נפרתום, אל פרח הלוטוס הכחול.
בתחילת השנה נחגג חג מצרי לכבודה של סח’מת, שבמהלכו ניגנו ורקדו כדי להפיס את רוחה הפראית של האלוהות הנוראית. במהלך החג נהגו גם לשתות כמויות גדולות של אלכוהול כדי להמחיש ולהמחיז את שכרותה של סח’מת מן הסיפור המיתולוגי אודות קץ האנושות. על פי עדויות ארכיאולוגיות, רבבות אנשים השתתפו בחגיגות אלו בערים ממפיס (נף), ואחר כך בתבאי (נא-אמון, לוקסור). משקה החג היה בירה מעורבבת במיץ רימונים, שצבעה היה אדום כדם, והזכירה את התחבולה שבה נקט רע כנגד סח’מת בסיפור האגדה.
Pencil Sketch Art of the Egyptian Goddess Sekhmet. Created with Leonardo.ai
מנהג נוסף של החג היה להלביש פסל של סח’מת הלביאה בבגדי אדום ולהציבו כשפניו למערב , ולהלביש פסל של באסט החתולה בבגדי ירוק ולהציבו כשפניו למזרח.
במתחם האלה מות במקדש כרנכ ליד תבאי, הניחו לסח’מת מנחות של דם קרבנות בעלי חיים כדי להפיס את תאוות הרצח שלה ולשכך את חרון אפה.
במקדש לוקסור שבנה אמנחותפ השלישי נמצאו 700 פסלים של סח’מת משלושה טיפוסים: אלה ישובה, אלה עומדת ואלה שמחזיקה גיליון פפירוס ושרביט. בפסלים אלו נעשה שימוש פולחני במגוון טקסים, כולל טקסי שתייה, טקסים לכבוד השמש וטקסים של שרטוט מפת השמיים.
בלאונטופוליס (=עיר האריה בדלתא של הנילוס מצרים התחתונה) היו מקדשים לסח’מת וכן לאל המלחמה בעל ראש האריה מאהס, שנחשב בנה של סח’מת בתקופת השושלת ה-23. בעיר היו גם כלובי אריות ששימשו דמויות חיות של סח’מת ומאהס.
איפה אפשר לראות את סח’מת?
פסלים גדולים ומרשימים של סח’מת עשויים אבן גרנדיוריט שחורה שנלקחו ממקדשים במצרים העתיקה נמצאים בקריית הותיקן ברומא, במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, בבריטיש מוזיאום בלונדון, במוזיאון הלובר בפריז, במוזיאון אוניברסיטת פנסילבניה. פסלים קטנים יותר ופסלי ראש ניתן לראות גם במוזיאונים קטנים יותר ברחבי העולם.