טיכה-פורטונה היתה אחת האלות הבולטות בארץ ישראל החל מן התקופה ההלניסטית ועד התקופה הביזנטית המוקדמת. טיכה-פורטונה היתה אלוהות מיובאת, שהגיעה לארץ על ידי חיילים סלאוקים, מהגרים יוונים, וצבאות רומאיים.
בתחילה, הגיעה טיכה-פורטונה לחופי הים התיכון וקנתה לה שם אחיזה דתית ואזרחית בלתי מעורערת בקרב האוכלוסייה המקומית, שנמשכה מאות בשנים. בתקופות מאוחרות יותר חדר פולחנה גם לאיזורים פנימיים בארץ.
מקורותיה של טיכה-פורטונה הארצישראלית נעוצים בעיקר בשתי אלוהיות זרות: טיכה היוונית ופורטונה הרומאית, אשר חלקו מאפיינים רבים, ועברו סינקרטיזציה בתקופה ההלניסטית.
טיכה: אלוהי המזל ביוון העתיקה
טיכה היתה אלוהות המזל והגורל ביוון העתיקה, עוד מתקופות קדומות ביותר. שמה ביוונית הוא פשוט “מזל” והיא נחשבה התגלמות אלוהית של גורל ומזל, בעיקר מזל טוב.
כמו כל אלוהות עתיקה המגלמת רעיון מופשט, גם טיכה נחשבה אלה עתיקה וראשונית. בתיאוגוניה של הסיודוס מצוין כי היא חלק מדור קדום של אלים, בתם של הטיטאנים אוקיינוס (אלוהות הים הפרימורדיאלי) ואחותו תטיס, נכדה של אורנוס וגיאה, השמים והארץ, שנולדו מתוך החושך והאוויר. גנאולוגיה זו מופיעה גם במזמורים ההומריים.
באומנות הדתית היוונית הקלאסית, מתוארת טיכה כשהיא מחזיקה ביד קרן שפע (=קורנוקופיה) המסמלת מזל טוב. קיימים גם ייצוגים רבים שלה כשהיא אוחזת כדור שעומד ליפול מידיה ולהתגלגל ארצה. ייצוג זה מסמל את טיבו ההפכפך של המזל הטוב, ומשמש אזהרה מתמדת לכל מי שגורלו שפר עליו, לבל יהיה שאנן או גאה מדי, מפני שגורלות מתהפכים תדיר.
בציורים רבים מופיעה טיכה אגתה (=המזל הטוב) כבת-זוג של אגתוס דיימון (=הרוח הטובה), אלוהות יוונית קדומה, המגלמת את הרוח הטובה והברכה השורה בכרמים, שדות ובוסתנים, ומעודדת יבול שופע.
טיכה נחשבה לאלוהות פטרונית של יורדי-ים. ניתן למצוא ציורים רבים שלה על כדים יווניים, כשהיא מחזיקה בחרטום הספינה, או בהגה הכיוון של הספינה, כאילו מכוונת את גורלה בים. היוונים האמינו כי לטיכה יש את היכולת לקבוע האם ספינה תגיע למחוז חפצה בשלום, או תטבע על כל האנשים הנמצאים בה. בציורים רבים היא מופיעה לצידה של נמסיס, אלת הנקמה והשילומים היוונית, כשני צדדים של אותו המטבע.
פולחנים לטיכה התקיימו בכל רחבי יוון העתיקה ואסיה הקטנה: באתונה, תביי, אולימפיה ומסינאה. בסמירנה (איזמיר הטורקית של היום) ניצבו מספר פסלים מרשימים שלה, כולל פסל עם כדור על הראש, ופסל עם קרן שפע וארוס מכונף.
בעיר איטנוס (כרתים) התקיימו פולחנים לטיכה פרוטוגניאה (=מזל ראשונת הברואים). כינוי זה, אשר בתיאוגוניה היוונית הוענק למספר אלוהויות ראשוניות וקדומות, משקף את הגניאולוגיה האלוהית המקובלת של טיכה, ומבטא את עתיקותה.
פורטונה: אלת המזל הרומאית
פורטונה היתה התגלמות אלוהית של המזל והגורל בדת הרומאית העתיקה. שמה נובע ממילה עתיקה שמשמעותה, “לסובב את גלגל השנה”.
פורטונה נחשבה לעתים בתו של יוביס, כינויו הקדום והמקורי של האל יופיטר, ולעתים אמא שלו. הדבר מעיד בעיקר על קדמוניותה של פורטונה, ועל כך שהיא אלוהות ראשונית יותר מיופיטר.
לעיתים מופיעה פורטונה באמנות הרומאית כבונה פורטונה (=מזל טוב), בת-זוג של האל בונוס אבנטוס (=תוצאה טובה) שהיה לו מקדש בקמפוס מרטיוס (=שדה מרס, מתחם מקודש לאל מרס ברומא).
פולחן פורטונה החל כבר בתקופת הממלכה הרומאית, במאה השישית או השביעית לפני הספירה.
בכתבים רומאים עתיקים מוזכרים שני מקדשים לפורטונה, שהוקמו שניהם על גדות הנהר טיבר, מחוץ לגבולות העיר דאז. הכותב הרומאי ליביוס מציין, כי מקדש לפורטונה הוקם על ידי מלך רומא השישי סרביוס טוליוס (535-578 לפנה”ס) שהגיע ממעמד נמוך, עלה לגדולה, והתייחס לפורטונה כבת זוגו האלוהית, אשר בירכה אותו במזל טוב והשפיעה על גורלו.
מקדש שני, לפי ליביוס, נבנה בשנת 293 לפני הספירה כהנצחה של האימהות ובעלות המשפחות ברומא, אשר הצילו את העיר בזמן המלחמה עם הוולסקים (שבט איטלקי מאיזור לטיום) במאה החמישית לפני הספירה.
שני המקדשים נחנכו בתאריך 24 ביוני, היום הארוך בשנה, שציין גם את מועד החגיגה השנתית לאלה, פסטיבל פורס פורטונה. במהלך החג נהגו תושבי רומא לשוט בסירות אל המקדשים, לחגוג שם, ואז לשוב הביתה כשראשיהם מעוטרים בזרים וליבם טוב עליהם ביין.
לא ידוע אם אחד מן המקדשים הללו המצויינים בכתובים שרד. ברומא היום ניתן למצוא שרידים של שני מקדשים (ככל הנראה אחרים מן המופיעים בכתובים) לפורטונה. האחד, מקדש מפורסם ומפואר, שהשתמר בפורום בואריום, ומקדש נוסף, עתיק יותר, שנותרו ממנו רק חורבות.
המקדש לפורטונה ויריליס (=פורטונה של הגברים) בפורום בואריום הוא אחד מן המקדשים הרומאיים שהשתמרו כמעט בשלמותם. פורום בואריום היה איזור מסחרי שוקק ברומא העתיקה, שהיו בו מקדשים רבים.המקדש נסגר במהלך הרדיפות של הקיסר תיאודוסיוס הנוצרי, שביער את הדת הישנה מרומא. בשנת 872 הוא הפך לכנסייה בשם סנטה מריה אגיזייקה.
המקדש לפורטונה ויריליס נקרא גם מקדש פורטונוס, שהיה אלוהי מפתחות העיר רומא, ומפתחות הבית, כלומר אלוהות פטרונית שומרת ומגינה. לא ברור אם המקדש היה של פורטונה במקור והוקדש מחדש לפורטונוס, או להיפך.
בשנת 1937 התגלו ברומא שרידים של מקדש נוסף לפורטונה, מתחת לכנסיית סנט’אומבונו שלמרגלות גבעת הקפיטולין. המקדש היה חלק ממתחם זוגי של שני מקדשים, האחד לפורטונה והשני למאטר מטוטה, אלות לטיניות קדומות של משפחה ולידה, מן האלוהיות העתיקות ביותר של רומא.
מחוץ לרומא השתמר מקדש מרשים לפורטונה בעיר פרנסטה (פלסטרינה באיטליה של ימינו). בעיר זו התקיים פולחן לפורטונה פרימיגניה (=מזל ראשונת הברואים) במקדש עצום ומפואר, העומד בראש גרמי מדרגות גבוהים. המקדש, שחלקים נרחבים ממנו השתמרו, נבנה בשנת 204 לפני הספירה והוא בין המקדשים הגדולים באיטליה.
פורטונה פרימיגניה של פרנסטה היתה לא רק אלוהות של מזל טוב, אלא גם אלוהות של משפחה ואימהות. תבליט אבן במקדש מתאר אותה מניקה שני תינוקות: יופיטר ויונו, ומדגיש לא רק את תפקידה האימהי, אלא גם את עתיקותה וחשיבותה של האלה. הורים נהגו להביא למקדש פורטונה פרימיגניה את ילדיהם הקטנים, ובייחוד תינוקות, כדי לקבל ברכה.
ילד קטן שימש במקדש פורטונה פרימיגניה בתפקיד אורקל. הוא היה בוחר כפיסי עץ שגורלות היו רשומים עליהם, ומנבא כך להורים את המזל של הילדים. גם המקדש וגם שירותי האורקל נסגרו בפני הציבור בתקופת תאודוסיוס הראשון.
פולחן פורטונה פרימיגניה הגיע מפרנטסה לרומא בסוף המאה השלישית לפני הספירה, וקיבל את השם פולחן פורטונה פובליקה פופולי רומני, כלומר הפורטונה הרשמית של העם הרומאית. הטקסים לכבודה התקיימו בגבעה הקווירינלית, ליד פורטה קולינה, שער גדול ומפורסם של העיר רומא.
חגים ומועדים לכבודה של פורטונה נחגגו מספר פעמים בשנה בלוח הרומאי.
בחמישה באפריל צוין “פורטונה פובליקה”, יום מקודש לכבוד פורטונה של העם, המביאה מזל וברכה לכלל תושבי רומא. ב-24 ביוני חגגו חג בשם “פורס פורטונה”, האלה שמביאה את המזל. גם ה-25 במאי וה-07 ביולי היו ימים מקודשים לפורטונה.
בתאריך 01 באפריל, במהלך פסטיבל ונרליה והחגיגות השנתיות לאלה ונוס ורטיקורדיה, נהגו נשים ברומא להקריב מנחת קטורת לכבודה של פורטונה ויריליס, שנחשבה אלוהות שמסוגלת להשפיע על דעתם של גברים, בדומה לונוס ורטיקורדיה (=משפיעה על הלבבות).
כמו כל האלים הרומיים, גם לפורטונה היו מגוון כינויים אלוהיים המעידים על אופיה, המיתולוגיה שלה, והחשיבות הדתית והסמלית שלה.
פורטונה ויריליס שהוזכרה כבר, היתה אלוהות שביכולתה להשפיע על דעתם של גברים, וככזאת, פופולרית בעיקר בקרב נשים. רומאיות הקטירו לה קטורת במהלך החגיגות השנתיות לונוס ורטיקורדיה (ונוס המשפיעה על הלבבות), ומקדש מפואר הוקם לכבודה בפורום בואריום ברומא.
פורטונה פרימיגניה שאף היא הוזכרה לעיל, היתה אלוהות המביאה מזל לילדים ותינוקות. מקדש מפואר לכבודה היה בעיר פרנטסה.
פורטונה מוליבריס (Fortuna Muliebris), לפי הספר המפורסם “עיר האלוהים” של אוגוסטינוס, היתה אלוהים של נשים נשואות ובעלות משפחה ברומא, אימהות וסבתות. מקדש לכבוד פורטונה מוליבריס הוקם בויה לטינה (=נתיב בן 200 ק”מ שהוביל לרומא) בשנת 487 לפני הספירה.
פורטונה רדוקס (Fortuna Redux) היתה אלוהים שהבטיחה חזרה בטוחה הביתה לאחר היעדרות ממושכת, מסע ארוך, נסיעה מסוכנת וכדומה. חג לכבודה צוין כל שנה בתאריך 12 באוקטובר החל משנת 19 לספירה. ביום זה חזר הקיסר אוגוסטוס לביתו ברומא ממסעו לאסיה הקטנה. במהלך החגיגה השנתית לפורטונה רדוקס הוקרבו לה קרבנות במזח ארה פורטונאה רדוסיס (Ara Fortunae Reducis) על ידי הפונטיפים (=כוהנים גדולים ברומא) והוסטלות (=כוהנות של האלה וסטה). מזבח זה, אשר הוקם ליד פורטה קפנה ברומא, נחנך והוקדש בסמוך למקדש וירטוס והונוס, אלוהי הכבוד והצניעות.
לאחר מותו של אוגוסטוס קיסר, החלו הרומאים לחגוג פסטיבל בשם אוגוסטליה בתאריך היום המקודש של פורטונה רדוקס. התפתחות דתית זו מעידה על התחזקות פולחן השליטים והקיסרים באימפריה הרומית, אשר החלו להיחשב בתקופה זו כחצאי-אלים. בתקופה זו נקראה האלה גם בשם פורטונה אוגוסטה, ונחשבה אלוהות פטרונית ייחודית של הקיסר.
הקיסר הרומאי דומיטיאנוס בנה לפורטונה רדוקס מקדש על גבעת הקפיטולין ברומא מול פורטה טריופליס, לאחר שובו הביתה בשלום ממלחמה בגרמניה בשנת 93 לספירה.
באימפריה הרומית המערבית, שירשה את האימפריה הרומית, פורטונה רדוקס נחשבה אלוהות פטרונית של הקיסר, האחראית על כך שיחזור בשלום לביתו בעיר הבירה ממסעותיו ברחבי האימפריה. באלג’יר נמצאה כתובת לכבודה של פורטונה רדוקס אוגוסטה, המעידה על הקשר בין פורטונה רדוקס לבין הקיסרות. מטבע משנת 211 לספירה מציין את חזרתם בשלום של הקיסרים קרקרלה וגטה ממסעותיהם בבריטניה. כמו כן מופיעה דמותה של פורטונה רדוקס על מטבעות מתקופות קיסרים אחרים.
למעשה, כתובות מטבעות ומזבחות לפורטונה נמצאו בכל מקום שחיילים ומושלים של האימפריה הרומאית הגיעו אליהם: אסיה הקטנה, המזרח התיכון, אפריקה, בריטניה, סקוטלנד, צרפת, גרמניה ועוד.
עבור הרומאים, נחשב כתר החומות של טיכה-פורטונה סוג של סמל צבאי לאומי. הוא היה סמל של חיילים, וטיכה-פורטונה היתה אלוהים של צבא. החיילים האמינו שהיא מביאה מזל בקרבות, ומסייעת לנצחונות במלחמה. החייל הרומאי הראשון שהצליח לטפס על חומת עיר בצורה קיבל עיטור כבוד בצורת כתר החומות של טיכה עשוי זהב. כתר החומות משמש עד היום בסמלי אצולה אירופיים ובסמלי ממשל של מדינות שונות.
ייצוגים נוספים של פורטונה שנמצאו בכתובים, בקמיעות, ובממצאים ארכיאולוגיים אחרים מרחבי האימפריה הרומאית כוללים:
בתחום החקלאי את פורטונה אנונריה (Fortuna Annonaria) המביאה מזל טוב ברכה ושפע יבול תבואה, וקרובה אליה פורטונה קופיה (Fortuna Copia) אלוהות מזל טוב ושפע;
בתחום הציבורי את פורטונה רומנה (Fortuna Romana), התגלמות של האלוהות המביאה מזל לכלל הרומאים, וקרובה אליה פורטונה פובליקה, כלומר פורטונה שמביאה מזל לעם. מן העבר השני היתה גם פורטונה פריבטה, שמביאה מזל פרטי.
בתחום הצבאי את פורטונה בלי (Fortuna Belli) מביאה מזל טוב במלחמה, הצלחה בקרבות ובעיקר יכולת לשרוד את המלחמה בחיים; וקרובה לה פורטונה ויקטריקס, אלוהי הנצחון בקרבות;
כמו כן נמצאו השמות פורטונה דוביה, אלוהי המזל המפוקפק, פורטונה ברביס, אלוהי המזל סורר, פורטונה מאלה, אלוהי המזל הרע;
פורטונה אקווסטריס Fortuna Equestris המזל של האבירים; פורטונה וירגו (Fortuna Virgo), המזל של העלמות הבתולות; פורטונה ברבטה (Fortuna Barbata) המזל של המתבגרים.
פורטונה בלנאריס (Fortuna Balnearis) אלוהי המרחצאות; פורטונה אובסקוונס (Fortuna Obsequens) של התענוגות;
פורטונה קונסרבטריקס (Fortuna Conservatrix) השומרת; פורטונה הואיסי דאי (Fortuna Huiusce Diei) המזל של היום; וכן פורטונה פטריקס Fortuna Faitrix של החיים.
טיכה-פורטונה בתקופה ההלניסטית
העולם ההלניסטי המשיך לחגוג ולקדש את האלה פורטונה. כמו רוב האלוהויות הרומאיות, גם פורטונה עברה סינקרטיזציה עמוקה עם אלוהות יוונית הדומה לה, והפכה להיות טיכה-פורטונה, אלוהות פטרונית של ערים, מושלים, ציבור, חיילים, יורדי ים וסוחרים.
בעקבות התפשטות האימפריה הביזנטית וכן האימפריה הרומית המערבית, הגיע פולחנה טיכה-פורטונה למזרח התיכון, לאסיה הקטנה, לסקוטלנד, ולמעשה לכל מקום שיוונים ורומאים הגיעו אליו.
החל משנת 55 לספירה לערך, הופיעו באמנות פסיפסים וציורים של גלגל המזלות, המסמל את פורטונה, ולמעשה מגיע מפולחנה היווני הקדום של טיכה.
בתקופה ההלניסטית לכל פוליס יוונית היתה גרסא אייקונית משלה של טיכה-פורטונה, המדגישה מאפיינים ספציפיים של האלוהות הרלוונטיים לאותה עיר. טיכה עירונית היתה סמל אלוהי של העיר, אלוהות ששומרת על העיר, ובתקופות מאוחרות יותר ונוצריות יותר, התגלמות רוחנית של העיר עצמה.
טיכה ההלניסטית היתה אלוהות מדויקת עבור החיילים היווניים והרומאיים, וכן על אוכלוסיות המהגרים היווניים שהגיעו לכל מקום אליו השתלטה האימפריה. היא היתה אלוהות שמביאה מזל טוב ושומרת על יורדי ים, על חיילים, על מהגרים בים, ולמעשה על כל מי שעוסק בפעילות מסוכנת ונזקק למזל כדי לא למות, למשל בים, או בקרב.
במאה הרביעית לספירה נודעו ארבע פורטונות שסימלו ארבע ערים חשובות: רומא, קונסטנטינופול, אלכסנדריה ואנטיוכיה. רביעייה זו היתה נפוצה מאוד באמנות של אותה תקופה. דוגמא מרהיבה לאלוהות מרובעת זו ניתן למצוא באוצר האסקוויליני, אוצר של חפצים עשויים כסף טהור מסביבות 380 לספירה, כלומר הנצרות המוקדמת. חפצי האוצר התגלו בשנת 1793 בגבעה האסקווילנית ברומא, ורביעיית הפורטונות שנכללה בתוכם מוצגת כיום בבריטיש מוזיאום בלונדון.
טיכה של קונסטנטינופול (איסטנבול של ימינו) סימלה את מעמדה של העיר כבירת האימפריה הביזנטית, ואת ההצדקה האלוהית לשלטונו של הקיסר קונסטנטינוס, ולמעשה, את כל האימפריה הביזנטית עצמה.
טיכה של קונסטנטינופול נקראה בפי תושביה “אנתוסה”, וסמליה היו הסמלים הרומאיים הידועים של פורטונה: כתר חומות, קרן שפע, חרטום ספינה, חנית, וכס מלכות. בדומה לאלה הרומאית הקדומה “דאה רומא” שסימלה את הבחירה האלוהית ברומא, גם לטיכה של קונסטנטינופול היתה קסדה על הראש.
בתיאורים אמנותיים אחרים מזכירה טיכה של קונסטנטינופול דווקא את קיבלי, האלה האם של אסיה הקטנה, והאלוהות העתיקה והחשובה ביותר של האיזור בו יושבת העיר. תיאורה של טיכה בדמות קיבלי נעשה ככל הנראה במטרה לעזור לאוכלוסייה הפגאנית בעיר להסתגל לנצרות ולשלטון הנוצרי בקונסטנטינופול ובאימפריה.
בקונסטינופול הוקם גם מונומנט מרשים לפורטונה, אשר בתבונתה הביאה לניצחון על הגותים. לא ידוע כיום איזה קיסר בדיוק הקדיש את “עמוד הגותים” לאלוהות, אך יתכן שהיה זה קלאודיוס השני גותיקוס (214-270 לספירה).
במצרים ההלניסטית עברה האלה סוג של סינקרטיזציה או היטמעות לתוך פולחנה של האלה אסת, ונקראה איזיס פורטונה. באלכסנדריה הוקם לכבודה טיכאון (=מקדש) גדול.
טיכה פורטונה בארץ ישראל
טיכה-פורטונה הגיעה לארץ ישראל בתקופה ההלניסטית, והפכה לאחת מן האלוהויות החשובות ביותר בארץ. בתחילה היא היתה אלוהות של המהגרים היווניים (מכרתים, קפריסין, אסיה הקטנה וכו’), ושל החיילים היווניים והרומאיים, אך מהר מאוד היא אומצה גם על ידי האוכלוסייה המקומית, הכנענית, הארמית והפלישתית.
בתקופה ההלניסטית ובתקופה הרומית התקיימו פולחנים לטיכה-פורטונה בכל ערי החוף החשובות: דור, קיסריה מריטימה, עכו, יפו אשקלון ועזה. הימצאותה של האלוהות באיזור החוף היתה טבעית משני טעמים. האחד, שהביאו אותה מהגרים הלניסטים שהגיעו דרך הים, והתיישבו לחוף הים, והשני, שהזכירה ככל הנראה לאוכלוסיה המקומית את אשרת-ים הכנענית שלהם, שאף היא היתה אלוהות של יורדי ים, סוחרי ים, ומסעות בים.
בעיר עזה, שהיתה פלשתית במקורה, ופוליתיאסטית מאוד באופייה, הוקם טיכאון (מקדש לטיכה), כחלק מקומפלקס המקדשים הרשמי של העיר. גם בעיר אשקלון היה טיכאון.
גם בעיר הנמל ההלניסטית דור שאף היא היתה פוליתאיסטית, נמצאו מטבעות רבים שעליהם פרוטומה (דמות ראש) של טיכה, האלה הפטרונית של העיר. מטבעות טיכה מן העיר דור הופיעו החל משנת 63 לפני הספירה, שבדור נחשבה “שנה 1” לציון עצמאותה משלטון היהודים. במטבעות אלו מצוירת טיכה-פורטונה עם תסרוקת יוונית אופיינית, כתר חומה עם שלושה מגדלים, וצעיף/רעלה. מטבעות נוספים מן העיר דור נשאו את דמות הקיסר או את דמות דורוס בן פוסידון, מייסד העיר האגדי. ברור, אם כן, שטיכה היוותה עבור תושבי דור סמל ממשלי אזרחי של העיר, וכן את הצידוק האלוהי לעצמאותה ולכוחה המסחרי.
ברוב הממצאים מן העיר דור כגון מטבעות, צלמיות ופרוטומות, מהדהדים הסמלים המקוריים של טיכה היוונית ופורטונה הרומאית בדמותה של אלת העיר: כתר חומה, תסרוקת יוונית, קרן שפע, אלומת שיבולים, משוט היגוי, מטה הרמס (קדוקאוס), ובגדים יוונים מסורתיים. עם זאת, נמצאו בדור גם תיאורים מקומיים מקוריים של טיכה-פורטונה, למשל טיכה-פורטונה עם ענף עץ תמר (האופיינים לאלות לבנטיניות כמו אשרת ים ובעלת), עם חלזון הארגמן (המוצר התעשייתי היוקרתי ביותר, והיצוא הגדול ביותר של ערי החוף בכנען, שסימל את גדולתן המסחרית), או עם גרזן (סמל של האל בעל).
מספרן המרובה של צלמיות טיכה-פורטונה שנמצאו באתרים ארכיאולוגיים כפי הנראה מעידים על כך שנעשה בהם שימוש פולחני אישי על ידי תושבים וחיילים, למשל בצורת קמיעות. לא רק הצלמיות שימשו קמיעות אלא גם חפצים אישיים אחרים. דמותה של טיכה-פורטונה נחרטה על גבי תכשיטים, אבני חן ששובצו בתכשיטים ואסימונים, כסגולה למזל טוב.
בתקופות מאוחרות יותר של הכיבוש הרומי בארץ ישראל חדר פולחנה של טיכה-פורטונה מאיזור החוף לאיזורים מרוחקים יותר בארץ ישראל. ממצאים רבים של פולחן לטיכה-פורטונה נמצאו למשל בבית שאן (ניסה סקיתופוליס), מעוז הדת הרומאית בארץ ישראל, וכן בירושלים (איליה קפיטולינה).
הקיסר תיאודוסיוס השני, שרדף את הפגאנים, סגר את המקדשים לטיכה ביחד עם כל המקדשים לאלוהים הישנים באימפריה הרומית. המקדש האחרון לטיכה בארץ ישראל, הטיכאון של עזה, נהרס בשנת 401 לספירה.
טיכה-פורטונה הופכת לסמל חילוני
למרות האלימות הנוצרית כלפי האלוהים הישנים, ואף על פי שכל מקדשיה נסגרו, נחרבו או נשרפו, טיכה-פורטונה שרדה את הנצרות על ידי כך שהפכה לסמל אזרחי, ממשלי וצבאי חילוני, שהופשטו ממנו משמעויותיו הדתיות והפולחניות. תהליך “אזרוח” דומה עברו גם אלת הניצחון הרומאית ויקטוריה, ואלת הצדק הרומאית יוסטיטיה.
האמנים הנוצריים של ימי הביניים המשיכו לצייר ולפסל את טיכה-פורטונה עם סמליה המוכרים מן התקופה ההלניסטית: קרן שפע, חרטום ספינה, וגלגל המזלות.
הפתגם הלטיני המפורסם, “פורטונה מעדיפה את האמיצים”, הפך לסיסמא של צבאות רבים ברחבי העולם. פתגם זה מופיע במקור באנאידה של וירגיליוס, בארס אמטוריה של אובידיוס, וכן אצל פליניוס הזקן ופליניוס הצעיר. כיום הפתגם הוא סיסמא של גדודים רבים בצבא ארצות הברית וצבא בריטניה, המארינס של ברזיל, צבא דנמרק, והקומנדו של פורטוגל. כמו כן משמש הפתגם מוטו של אוניברסיטת מילנו, ושל משפחות צבאיות רבות בבריטניה.
או פורטונה
במוזיקה הקלאסית, מפורסמת האלה פורטונה דרך תיאורה בפרק “או פורטונה” מתוך היצירה “כרמינה בוראנה” של המלחין הגרמני קרל אורף.
כרמינה בוראנה (בלטינית “שירים מבוואריה”) הוא קובץ שירה לירית מן המאה ה-13 שנמצא במנזר בבוואריה ושמור עד היום בספרייה הלאומית של מדינה גרמנית זו. השירים כתובים בלטינית, בניבים לטינים-צרפתים-גרמנים, ובגרמנית. מזמור או פורטונה הוא המזמור המפורסם ביותר מתוך הקובץ.
“או פורטונה, כמו הלבנה, מחליפה מצבים, לעולם מתמלאת, ופוחתת, חייך מתועבים, ראשית מדכאת, ואז מרגיעה, לפי רצונך, עוני, כוח, ממיסה אותם כמו קרח, הגורל עצום, וריקני, מסתובבת כמו גלגל, מצב גרוע, ביטחון רעוע, מתפוגגת תמיד, מסתתרת בצללים, רעולת פנים, גם אותי היכית, ובמשחק, גבי החשוף, לרוע לבך. הגורל נגדי, בבריאות, ולהיפך, מתקדם, וצועד אחורה, תמיד משועבד, ובשעה זו, ללא שהות, פרטו עלי מיתר, מפני שהגורל יביס את החזקים, בכו עליי כולכם!”
בשנת 1937 הולחן המזמור על ידי המלחין הגרמני קרל אורף, והוא פותח וסוגר את הקנטטה העלילתית שלו, שנקראת גם היא “כרמינה בוראנה”. הקטע המוזיקלי הפך למפורסם מאוד, והשפיע על יצירות קלאסיות ומודרניות רבות. או פורטונה נחשבת לאחת מן היצירות המושמעות ביותר בתולדות המוזיקה הקלאסית, וניתן לשמוע ביצועים שלה בפסקולים של סרטים וסדרות טלויזיה, וכן על ידי להקות רוק ומוזיקאים פופולרים.
פורטונה במסורת האזוטריקה המערבית
באזוטריקה המערבית נעשה שימוש נרחב בדמותה של פורטונה. היא מופיעה על קלפי טארוט בדמות גלגל המזל.
באסטרולוגיה, תורה איזוטרית מערבית של חישוב מזלות וגורלות לפי תאריכים, שהפכה ברבות הימים לפסאודו-מדע, קיים המונח “פרס פורטונה”. משמעות המושג בלטינית היא “החלק הממוזל” או “החלק של המזל הטוב”. המושג מתאר נקודה ספציפית בגלגל המזלות, אשר נחשבת טובה וחיובית ומחושבת לפי מיקום השמש, הירח, והמזל העולה (המזל שהצביע על האופק המזרחי בתאריך ובמיקום של האירוע הנבדק מבחינת מזל).
או פורטונה
ביבליוגרפיה
Livy, ‘Ab Urbe Condita’ (English Translation), 2.40.
St. Augustine, City of God. Chapter 19. Concerning Fortuna Muliebris.
רודן, שמעונה. המזל העיר והים. הוצאת נהר. אוגוסט 2014.