John William Godward, Autumn, 1900
הסתיו הוא אחר בניו-אינגלנד. מרהיב. יש שם שלכת של עלי זהב, אגוז וכֶתֶם. הטבע מתפרץ באינספור צבעים עזים, ניחוחות מתוקים של גרגירי-יער, וטעמים מורכבים של דלעות כתומות וציפורי-ציד צלויות.
בישראל הסתיו הוא אפור. יש נחליאלים, חצבים וציפורים נודדות. רק גרגירי הרימון האדומים וראשית התמרים הלחים הצהובים טומנים איזושהי הבטחה של צבע. הרוח נושאת אפר ועפר של שלהי חמסינים, ובשעות היום עדיין דביק, ומלכלך.
אמנם כבר ירד יוֹרֶה על ההר לפני כשבועיים, אבל היה זה ממטר חופזני, שהשאיר אותי וחצי תאוותי בידי לניחוח הגשם הלח והמנחם.
עד שיתחלפו העונות ויעברו שינוי של ממש, אני ערה בלילות. לרוב מתרגמת את אמילי דיקינסון, בת מֶסֶצ’וּסֶטְס שתיארה סתיו נכרי ומרתק, חושני בססגוניותו.
הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ הוּא סְתָו / אֶמִילִי דִּיקִינְסוֹן
הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ – הוּא “סְתָו” –
הַגָּוֶן שֶׁלּוֹ – הוּא דָּם –
עוֹרֵק – עַל גִּבְעָה –
וְרִיד – בַּדֶּרֶךְ לְאָרְכָּהּ –
כַּדּוּרִיּוּת גְּדוֹלוֹת – בַּסִּמְטָאוֹת –
וְהוֹ, מִמְטָרִים שֶׁל כֶּתֶם –
עֵת הָרוּחוֹת – הָאַגָּן מַרְעִישׁוֹת –
וּמַרְעִיפוֹת גֶּשֶׁם אַרְגָּמָן –
הוּא מְפַזֵּר כּוֹבָעִים – הַרְחֵק לְמַטָּה –
הוּא אוֹסֵף שְׁלוּלִיּוֹת סְמוּקוֹת –
וְאָז – מִתְעַרְבֵּל כְּמוֹ וֶרֶד – הָלְאָה –
עַל גַּלְגַּלֵּי וֶרְמִילְיוֹן.
וֶרְמִילְיוֹן הוא פיגמנט (צבען) רעיל המורכב משילוב של כספית וגפרית. במקור הוא הופק מצינובר, צורת המינרל של סולפיד הכספית. ככל שטוחנים את הורמיליון לאבקה דקיקה יותר, כך גונו הופך אדום יותר. כדי להשיג טווח רחב של גווני אדום, ניתן לטחון את גרגירי הורמיליון לעוביים שונים. השם ורמיליון נגזר מן הפועל הצרפתי vermeil, שפירושו “לצבוע אדום”, שמגיע משמו של החרק Kermes vermilio, שמגופו נהגו להפיק צבע אדום בתקופות היסטוריות. כיוון שהסינים שכללו את אומנות הפקת צבען זה, ורמיליון נקרא גם “אדום סיני”. בהודו נקרא הורמיליון “סִינְדוּר”, ונשים משתמשות בו לצביעת המצח, כדי להצהיר על היותן נשואות. כיום כמעט ולא מופק ורמיליון במערב, כיוון שהוא נחשב לצבען רעיל ולא-בטוח.