ביקורת ספר: Psychic Self-Defence

Dion Fortune. Psychic Self-Defence. Weiser Books (March 1, 2001) ISBN: 1578631513

John William Waterhouse, Boreas, 1906

דיון פורצ’ן נולדה בשם ויולט מארי פירת’ בצפון ווילס בשנת 1890. היא למדה פסיכולוגיה והניסיון הראשון שלה בתורת הנסתר היה לימודיה עם ד”ר תיאודור מורטיאר. בשנת 1919 הצטרפה פירת’ למסדר ההרמטי של שחר הזהב ושינתה את שמה לדיון פורצ’ן, וריאציה על המוטו המשפחתי שלה: Deo, non fortuna (אלוהים, לא הגורל).

בשנת 1924 היא הקימה קבוצה מאגית עצמאית שנקראה Chalice Orchard. מאוחר יותר הפכה קבוצה זו למסדר המאגי The Society of the Inner Light, שפועל באנגליה עד היום. במהלך חייה פירסמה פורצ’ן עשרות ספרים, חלקם אודות מאגיה ותורת הנסתר, וחלקם רומנים בדיוניים.

הספר Psychic Self-Defence נחשב ליצירה האולטימטיבית בנושא התגוננות מאגית, גישה שפויה לעולם הנסתר, ראייה מפוכחת של הסכנות האורבות לעוסקים במאגיה, ובטיחות בעבודה רוחנית ופנימית.

הספר הוא ספר למתקדמים. לא מפני שהוא מכיל סודות רוחניים או טכניקות מסובכות לביצוע, אלא מפני שאנשים בלי ניסיון מורכב בעבודה מאגית לא יבינו על מה לכל הרוחות מקשקשת פורצ’ן במשך יותר ממאתיים עמודים. אני קראתי את הספר שלוש פעמים. בפעם הראשונה הוא נראה לי טרחני ומתרברב. בפעם השניה התחלתי להבין על מה הוא מדבר. רק בפעם השלישית (אחרי כעשור של לימודי מאגיה) יכולתי לקשר בין ההטפות והאזהרות לדברים שקורים בחיי היומיום שלי.

הסכנות הטמונות במאגיה הן סכנות “רכות”. שדים לא מופיעים מתוך מנורות קסמים, מכשפות רעות לא תוקפות באישון לילה בכדורי אש פלאיים, ורוחות רפאים לא טורקות דלתות. דברים כאלו קיימים רק בסרטים. במציאות, קשה לפעמים לזהות את השדים ורוחות הרפאים שמתעוררים באמצעות העבודה המאגית, במיוחד למי שלומד לבד או עם מורים חסרי ניסיון בטכניקות מסוימות והשלכותיהן על הגוף והנפש של האדם.

הספר של דיון פורצ’ן מסייע בזיהוי תגובות בעייתיות, התרחשויות נפוצות ומוקדי סיכון, ומציע דרכים להתמודדות בריאה עם הדברים. פורצ’ן מלאת עצות לגבי התעמתות עם חוויות של עבודה עם הצל, עבודה עם שדים, זימון ישויות, התגלות רוחנית, הכנסה בסוד, קירבה לאנשים בעלי אישיות בעייתית, ערפדים רוחניים, מאגיה לא אתית, ועוד כהנה וכהנה. פורצ’ן מספרת בכנות מפתיעה אודות חלק מחוויותיה האישיות, אך בוחרת שרק לרמוז לגבי טיבן של חוויות אחרות. שוב, מדובר בספר למתקדמים. בעלי ניסיון במאגיה יבינו את הרמזים, וגם יבינו מדוע פורצ’ן אינה מדברת בגלוי על נושאים מסוימים.

בשורה התחתונה מדובר בספר חיוני מאוד לתלמידי מאגיה, שיועיל במיוחד אם ייקרא לאחר מספר חודשים רצופים של עבודה מתקדמת (כמו מדיטציה פעילה, pathworking,  עבודה עם הצל, זימון ישויות,  וכדומה).

מומלץ:

לתלמידי מאגיה ברמה בינונית עד מתקדמת.

קריאה נוספת: