Evelyn De Morgan, The Prisoner, 1907-1908, Wikimedia Commons
לאחרונה שמעתי כמה וכמה אנשים אומרים: “מה שסמוי מן העין שורה עליו הברכה”.
אם מקשיבים בתשומת לב, הם בעצם אומרים שהם מאמינים בעין הרע, אך בוחרים שלא להשתמש בשם המפורש, שיסמן אותם כפרימיטיבים המאמינים באמונות טפלות, אלא להשתמש בשפה פסאודו-יהודית, כביכול מכובדת או מתוחכמת יותר.
עין רעה היא האמונה שלבני-אדם שמקנאים באחרים יש כוח, לעיתים רצוני ואקטיבי ולעיתים בלתי-רצוני או פאסיבי, לפגוע במושא קנאתם.
בגין האמונה העתיקה הזו תולים באירופה פרסות על דלתות ושערים, ובמזרח התיכון קושרים חוטים אדומים על ידיים של תינוקות רכים ומציירים חמסות בצבע כחול על כל קיר אפשרי. האמונה בעין רעה משתקפת גם בסיפור היפהפייה הנרדמת של האחים גרים, למשל. הפייה ה-13 לא הוזמנה לחגיגת הולדת הנסיכה כי המלך והמלכה פחדו מעינה הרעה. מיוון, רומא ומצרים העתיקות, דרך מזרח אסיה ודרום אמריקה, כמעט בכל תרבויות העולם קיימות אמונות הקשורות לעין רעה, ולכוח הקנאה להזיק, ואף להרוג.
כדי להתגונן מפני עין רעה, פיתחו עמים שונים טכנולוגיות מאגיות שונות ומשונות, שכוללות כאמור, חמסות וחרוזים תכולים, חוטים אדומים, פרסות סוסים, נעלי תינוק, ציורי עיניים, מחרוזות שום, ועוד כהנה וכהנה.
אבל הדרך הבטוחה ביותר להתגונן מפני עין רעה היא לא לגרום לקנאה להתעורר מלכתחילה. לכן אפשר למצוא אנשים רבים שתמיד מספרים שרע להם, לא הולך להם, הכל מתקלקל להם ושום דבר לא טוב – רק כדי למנוע מאחרים לתת בהם את עינם הרעה. וכך, פגשתי אמהות צעירות שכועסות על מי שמחמיא לתינוקות שלהם על יופי, חוכמה או מתיקות. וכמובן, יש את אלו שלא מספרים כלום על מה שקורה להם בחיים בכלל.
מכאן, אל תאמר: “מה שסמוי מן העין שורה עליו הברכה”, אלא אמור: מה שסמוי מן העין, יש פחות סיכויים שתיפול עליו קללה. ונאמר אמן.