John William Godward At the Garden Door 1901
בדת הרומית העתיקה, יאנוס (Ianus) הוא האל של התחלות ותקופות מעבר, דתיות וחילוניות כאחד. ככזה, הוא היה קשור גם לסופים וקצים, שערים, דלתות (ianua) ופתחים, גשרים, השנה, זמן, שינויים, תנועה, אור, השמש והירח. חודש ינואר נקרא על שמו.
במיתולוגיה הרומאית מתואר יאנוס כאל בעל שני פנים, המביט אל העבר ואל העתיד בעת ובעונה אחת. כיוון שהיה אל של דלתות, יאנוס הוא גם אלוהי הסף, ואלוהים של אזורי דמדומים. הוא ניצב בגבול שבין עבר ועתיד, היסטוריה וקידמה, פרימיטיביות וציוויליזציה.
מקדשי האל יאנוס: בסוף הדרך
לאל יאנוס היה מקדש בארגילטום, רחוב עתיק שהוביל החוצה מן הפורום ברומא. הרומאים האמינו כי אותו מקדש, שנקרא יאנוס גמינוס או פורטה יאנואליס (=הדלת של יאנוס), מגן עליהם מפני מתקפות השבטים הסבינים.
על פי ההיסטוריה המיתולוגית של רומא, לא היו בעיר מספיק נשים בשנותיה הראשונות כדי לאפשר גידול טבעי. מייסד העיר רמולוס ארגן חטיפה המונית של נערות משבטי הסבינים השכנים, מה שבאופן טבעי הוביל למלחמה בין הרומאים לבין הסבינים. אחת מבנותיו של השומרים בגבעה הקפיטולינית בגדה בבני עמה והובילה את הסבינים לתוך העיר. הסבינים ניסו לטפס על הגבעה, אך האל יאנוס ביקע את האדמה, וגרם למעיין מים חמים לפרוץ מתוכה. הסבינים שנפגעו מן המים נמלטו מן העיר. מאז, שערי המקדש בגבעת הקפיטולין נותרו פתוחים בעתות מלחמה, כדי לאפשר ליאנוס להתערב לטובת הרומאים.
כאשר פרצה מלחמה בין רומא לבין אויביה, נפתחו שערי המקדש בטקס דתי, ובשוך הקרבות נסגרו כדי לשמר את השלום בתוכן. בזמן המלחמה הוקרבו קרבנות ליאנוס, והכוהנים התנבאו על תוצאות הקרבות. כיוון שרומא היתה רוב הזמן במלחמה זו או אחרת, היה זה נדיר שדלתות המקדש ליאנוס ייסגרו. למעשה, דלתות המקדש הפתוחות תמיד שימשו מעין אתר קבלת פנים לחיילים השבים הביתה מן הקרב.
לאל יאנוס היה גם מקדש בסורוריום טיגילום, שם הוא שמר על קצוות הדרכים שהובילו מלאטיום לרומא. ליאנוס היה גם מקום פולחן בגבעת יאניקולום, שהיוותה שער המוביל מרומא לאטרוריה (טוסקנה, אומבריה ולאציו של ימינו).
בשנת 260, נחנך מקדש ליאנוס על ידי הקונסול גאיוס דוליוס בפורום הוליטוריום (שוק הירקנים, ליד פורטה כרמנטליס), לאחר שניצח בקרב במלחמה הפונית הראשונה. המקדש הוקם על גבי מזבח קדום ליאנוס במקום בו הסתיימה הדרך המובילה לרומא מן העיר האטרוסקית ויי. במקדש היו תריסר מזבחות, המסמלים את 12 חודשי השנה; ופסל של יאנוס עם הכתובות 300 ו-65, לסימון 365 ימים בשנה.
במאה הראשונה לספירה, נבנתה קשת יאנוס לכבוד האל יאנוס קוואדריפונס בפורום טרנזיטוריום. הקשת בעלת ארבע החזיתות הדגימה אל, שאינו רק בעל שני פרצופים, אלא גם מסוגל לפנות ולהתבונן לכל אחד מארבע רוחות השמים.
מקורותיו של האל יאנוס
על פי סיסרו, אובידיוס ומרקוביוס, השם יאנוס גזור מן הפועל ire שמשמעו “ללכת”. תיאוריות אחרות קושרות את השם ליאנה (דיאנה) ומשערות כי יאנוס היה אל שמש, כפי שדיאנה היתה אלת ירח. תיאוריות נוספות מדברות על כך שיאנוס הוא אל שמים שירד מגדולתו, ובמקורו היה עליון אפילו על יופיטר.
ההשערה המקובלת היא שיאנוס ויופיטר היו שני אלים אבות שהיוו טריאדה ביחד עם האל יונו. הקשר בין יונו ויאנוס אינו רק אטימולוגי, אלא גם פונקציונלי: גם יונו קשורה לתקופות מעבר, כגון מחזור הוסת, לידות וחתונות.
הרומאים נהגו להזכיר את שמו של יאנוס בתפילות ובמזמורים יחד עם שמו של יופיטר, וברור כי מדובר באחד האלוהים העתיקים והחשובים ביותר בפנתיאון הרומאי המקורי. בדת הרומאית היה נהוג להזכיר את שמו של יאנוס ראשון מכל שמות האלים, ככל הנראה כיוון שהאמינו כי הוא זה שעומד בשערי שמים, ומסוגל לפתוח את דרכי הגישה הרוחניות לאלים האחרים.
הפתגם “יאנוס ראשון, וסטה אחרונה” (Ianus primus, Vesta extrema) הוא אקסיומה של הפולחן בדת הרומאית. בכל טקס ובכל מזמור, קוראים קודם כל בשמו של יאנוס, אחר כך בשמותיהם של אלים אחרים, ותמיד מסיימים בשמה של אלת בית ואש האח, וסטה.
בין שמותיו הנפוצים של יאנוס ניתן למצוא את יאנוס גמינוס (=הכפול), יאנוס פאטר (=האב), יאנוס יוניוס (=של האלה יונו), יאנוס קונסיביוס (=הגורם להתעברות), יאנוס קווירינוס (=נושא החנית), יאנוס פטולקיוס (=פותח הדלתות), יאנוס קלוסיביוס (=סוגר הדלתות), יאנוס ביפרונס (=הדו-חזיתי) יאנוס קוודריפרונס (=מרובע החזיתות), יאנוס קוריאטיוס (=של הקוריה, שפולחנו טיהר את החיילים הרומאיים מחטאי המלחמה).
פולחן יאנוס בעיתות של שינויים
כיוון שיאנוס נחשב אל של זמנים משתנים ושל תקופות מעבר, הרומאים באופן טבעי ראו בו גם אל של טקסי מעבר וטקסי חניכה. יאנוס היה נוכח בטקסים דתיים אישיים כגון לידות, חתונות, לוויות, טקסי התבגרות, וכדומה. כמו כן הוא היה חלק מטקסים של תחילת עונות הזריעה והקציר, וביקשו ממנו ברכה בכל פעם שנפתח עסק חדש.
ליאנוס לא היה פלאמן (כהן ייחודי לאלוהות מרכזית) ברומא, אבל רקס סקרורום בכבודו ובעצמו ניהל את הטקסים והזבחים לאלוהות זו. רקס סקרורום היה הכהן הגדול ברומא, תפקיד יוקרתי ביותר שנשמר לפוליטיקאים בדרגה בכירה.
בזירה הציבורית, נערכו לכבוד יאנוס חגיגות בזמני התחלות ובתקופות מעבר. החודש הפותח את השנה, ינואר (ינואריוס) נקרא על שם יאנוס, והיום הראשון בחודש היה מקודש לו ברומא. ביום זה נהגו הרומאים לתת מתנות (תמרים, תאנים, דבש, מטבעות) ולאחל שנה טובה זה לזה. מנחות של עוגות כוסמין ומלח נשרפו כליל על המזבח ליאנוס.
מאוחר יותר באותו חודש, ב-09 לינואריוס, רקס סקרורום הקריב איל לכבוד יאנוס כחלק מפסטיבל אגונליה, שמטרתו המאגית היתה לעודד את שגשוגה ופריחתה של רומא.
ביום הראשון (קלנדס) של כל חודש לאחר מכן, הרקס סקרורום והפונטיפקס מינור (כהן שהיה אחראי על לוח השנה) ערכו קרבנות לכבוד יאנוס בקוריה קלברה (חצר הקהילה של משפחת קלברה הרומאית). במקביל, הרגינה (אשתו של רקס סקרורום) הקריבה חזירה או טליה לכבוד האלה יונו. קשר פולחני זה בין יונו ליאנוס מצא ביטוי גם בהזדמנויות נוספות, שיפורטו להלן.
יאנוס היה גם חלק מרכזי בטקסים שנערכו בתחילתה ובסופה של עונת המלחמות ברומא. טקס “ארמה מוברה” (=תנועת הצבאות) ב-01 במרץ וטקס “ארמה קונסדרה” (=מנוחת הצבאות) ב-01 באוקטובר נערכו תחת קורת העץ סורורויום טיגילום על ידי כוהני הסאליי, שהיו ידועים בריקודם האקסטטי המקפץ.
פולחן יאנוס: התעברות, פוריות ומלחמה
הקשר הבל-יינתק בין האל יאנוס לבין האלה האם יונו מודגם יפה בתפקידו יאנוס קונסיביוס (=יאנוס הגורם להתעברות). הרומאים האמינו שכדי שאישה תוכל להתעבר ולהרות, יאנוס חייב לפתוח את דלתות רחמה לקבלת זרע בעלה. תפקיד זה של פתיחת דלתות הרחם וסיוע להתעברות חופף לתפקידיה של יונו כאלת נישואים ולידה. ליונו היה מקום רוחני מרכזי בכל התהליכים הקשורים ללידת תינוקות: מחזור הווסת, הריון, צירים ולידה. ניתן לומר, כי גם יונו וגם יאנוס נחשבו ברומא אלים של סקס ופוריות, וכיוון של כך, לאלוהי חיים.
לכבוד יאנוס ויונו התקיים פולחן ייחודי בסורוריום טיגילום בתאריך 01 באוקטובר, התאריך המסמן את סוף עונת המלחמות ברומא. מטרתו של טקס זה היתה לטהר את בני העיר השבים הביתה מחטאי המלחמה. הוא התנהל תחת קורת עץ מפורסמת בשם סורוריום טיגילום, שניצבה על שני עמודים משני עבריו של רחוב היוצא מהפורום הרומאי. ליד עמוד אחד ניצב מזבח לאלה יונו סורוריה, וליד העמוד מן העבר השני ניצב מזבח לאל יאנוס קוריאטיוס. בטקס עצמו, חצה עלם צעיר את הרחוב מתחת לקורה כשראשו מכובסה בברדס. לאחר מכן הוקרבו קרבנות ליאנוס וליונו.
פולחנו של יאנוס נעשה גם בהזדמנויות אחרות הקשורות למלחמה. חגיגות לכבוד האל יאנוס קווירינוס (=נושא החנית) נערכו ביום חניכת המקדש לאל המלחמה מרס בתאריך 01 ביוני, וביום חניכת המקדש לאל המלחמה קווירינוס בתאריך 29 ביוני.
המיתולוגיה של יאנוס: מלך לאטיום הראשון
המיתוס המקורי של יאנוס מתאר אותו כמלכה הראשון של לאטיום (אזור החופף פחות או יותר למחוז לאציו באיטליה של ימינו). על פי הסיפור, הוא נולד בתסאליה (חבל ארץ ביוון העתיקה) וכשהגיע ללאטיום, פגש את קמסה, נשא אותה לאישה, ומלך לצידה על האיזור. לשניים נולדו כמה ילדים, ביניהם אל הנהר טיברניוס, שעל שמו נקרא נהר הטיבר החוצה את רומא; ובת בשם קאננס. לימים, הפכה המכשפה קירקה את בעלה של קאננס לנקר.
יאנוס היה מלך טוב ומיטיב, ובתקופתו ידעו אנשי לאטיום שלום ופריחה. הוא עודד חקלאות ומסחר, העביר חוקים, הכניס את השימוש בכסף, והיה הראשון שטבע מטבעות עוברות לסוחר. לאחר מותו הפך לפטרון רוחני של רומא בכל שעריה ובכל גבולותיה.
לאחר שהאל סטורן גורש מן השמים על ידי בנו יופיטר, הוא הגיע בספינה לגבעת יאניקולום ברומא, ביתו של יאנוס. המלך יאנוס קיבל את סטורן בסבר פנים יפות, ואירח אותו בביתו על הגבעה במשך ימים רבים. סטורן גמל ליאנוס על טוב לבו והעניק לו את היכולת להתבונן גם אחורה אל העבר, אך גם קדימה אל העתיד. כך קיבל יאנוס את שני פרצופיו. לאחר מותו של יאנוס, הפכה גבעת יאניקולום למרכז פולחני לחיזוי העתיד (התבוננות קדימה אל העתיד) באמצעות צפייה במעופן של הציפורים.
המיתולוגיה של יאנוס: סיפורה של קראנה
על פי המסורת הרומאית, היה היתה נימפת יערות בשם קראנה, שהתגוררה ביער הקדוש לאל אלרנוס. קראנה היתה עלמה בתולה וציידת, שהפליאה להשתמש בכידון כדי לצוד חיות. כאשר ניסו גברים לחזר אחריה, היא נהגה להסתתר מפניהם במערות ביער, כיוון שלא אבתה להינשא ולוותר על עלומיה.
גם האל יאנוס חיזר אחרי קראנה, והיא, כהרגלה, פנתה להסתתר מפניו. אך פניו של יאנוס אפשרו לו לראות מה קורה בכל כיוון, ולכן מצא את קראנה בקלות. בתמורה לעלומיה, הוא נתן לה כוח ושליטה על צירי הדלתות. כך הפכה קראנה לאלה הפותחת את כל מה שסגור, וסוגרת את כל מה שפתוח.
יאנוס גם נתן לקראנה את צמח העוזרד, שביכולתו לרפא מחלות הנגרמות מדלתות. על פי אובידיוס, מדובר במחלות נפש, הנגרמות על ידי שדים מכונפים הנכנסים דרך הדלת ומוצצים את דמם של תינוקות יונקים.
חגיגה לכבוד האלה קראנה נערכה מדי 01 ביוני ברומא.
ביביליוגרפיה
Augustine,De Civitate Dei
Cicero, De Natura Deorum
Macrobius, Saturnalia
Ovid, Fasti
Varro, Carmen Saliare
Virgil, Aeneid, Book VIII