הינשופיה: כישוף ופולקלור
במאה הראשונה לפני הספירה נתלו 80 נשים באשקלון באשמת כישוף. מי שתלה אותן היה המנהיג הרוחני של היהודים בארץ ישראל באותה תקופה, נשיא הסנהדרין, רבי שמעון בן שטח. אירוע זה הוא אחד מן המקרים הראשונים בהיסטוריה המתעדים ציד מכשפות קלאסי.…
אני מביאה כאן תרגום לעברית של סצינת כישוף הקדרה המפורסמת של המכשפות מן המחזה הסקוטי. הייחוד בתרגום זה, בניגוד לתרגומים רבים ומעניינים אחרים לעברית, הוא הדייקנות בתרגום שמות החומרים והמרכיבים של הכישוף. הילת הכישוף מלווה את המחזה הסקוטי עד היום, ומאחורי הקלעים שלו התפתחה האמונה כי רובצת עליו קללה. ישנן מספר גרסאות באשר למקורה של אותה קללה. הנפוצה ביותר גורסת, כי שייקספיר היה להוט להחניף למלך ג’יימס הראשון, שנחשב אותוריטה בנושא דמונולוגיה. הוא קיבל הוראות מפורטות ואמיתיות להכנת שיקויים מקוון מכשפות מקומי, וכלל אותן בעלילה. המכשפות לא היו משועשעות כלל ועיקר מחשיפתן בתיאטרון, ולכן הטילו קללה על המחזה, והפכו אותו להפקה חסרת המזל ביותר בהיסטוריה של התיאטרון.
תהלוכת הפרכטן הרשעים, המצליפים בשלשלאות ברזל בעוברים ושבים היא מסורת אלימה ונוקבת באזורים מסויימים באוסטריה, שוויץ ודרום גרמניה. ביסודה עומדת ההנחה, כי על כל אחד מאיתנו מוטלת החובה לדאוג לילדים עניים, לפרנס יתומים, ולחזק את החלשים. ואם הגיעה תקופת החגים ועדיין מלאים הרחובות בילדים עניים, הרי שנכשלנו, ומגיע לנו עונש. ואזי, זכותם של אותם ילדים עניים ויתומים לעבור ברחובות ולנהוג בנו ביד קשה.
המכשפות במחזה הסקוטי פועלות במרחב פוליטי המוכתב על ידי הכנסייה, ועל ידי הריבון: המלך ג’יימס השישי והראשון, איש המתעב מכשפות, ומאמין כי יש להילחם בהן, ובכוחן האמיתי מאוד, בכל עזוז. מכשפות בתקופתו של המלך ג’יימס נחשבו גרועות מבוגדים ומורדים, ובאופן כללי נתפסו כפושעות המתועבות ביותר. הן נחשבו לא רק כבוגדות במלכות, אלא גם בוגדות מבחינה דתית, רוחנית, וחברתית.
טוויה ואריגה הן מלאכות-יד עתיקות יומין, אשר קשורות במישרין למיתוס, מאגיה ולכישוף. מן האלה פריג הטווה עננים בשמי הכוכבים ועד לאמא אווזה מן הפולקלור הצרפתי, דרך פראו הולה של האחים גרים והטרגדיות היווניות, מאמר זה הוא מסע בעקבות הפלך, הכישור, הנול והבוכייר.
תרגום פרטי מגרמנית למעשייה של האחים גרים. היה היתה פעם עלמה, אשר עוד בינקותה מתו עליה אביה ואמה. לעלמה היתה סנדקית זקנה, אשר התגוררה בגפה בבקתה קטנה בפאתי הכפר, והתפרנסה מטוויה, אריגה ותפירה. הזקנה אספה את הפעוטה לביתה, לימדה אותה את המלאכה,…
חוות הדבש שכנה באדמת עמק מבורכת בקרבת הכפר ויקנרודה, במחוז קאסל של ארץ הסן. לשם סחפו סופות הגשם הקדומות את אדמת הבזלת הפורייה מן הכפר הירשברג. שם צמח היקר בשדות שלא דושנו גבוה יותר מכל ירק שצמח בכל שדה מדושן. לכן היה האיכר בחווה האיש העשיר ביותר בכל הארץ, ועליו אמרו האנשים: “כל פרה של האיכר בחוות-הדבש ממליטה שני עגלים, על כל גבעול בשדהו צומחות שתי שיבולים, ואם מתרוצצים החזירים על הנקניקיות שהוא מכין, לא אכפת לו כלל וכלל”.
הלילה היה אפל ומבעית. ירח לא האיר בשמים, ולא זרחו כוכבים. הינשופים צווחו נוראות. במרחק נשמע רעם, אך בשמים לא נראה כל ברק. הנערות המפוחדות צעדו בדממה בדרך, שמות את פעמיהן אל המקום בו צומח תלתן-התרנגול.
מתוך מעשיות מארץ הסן. תרגום פרטי מגרמנית. על הר מייסנר בארץ הסן, ישנם כמה דברים, אשר שמם לבדו מעיד על קדמוניות, כגון טויפלסלוכר (נקיקי-השטן), שלכטראסן (אֲפָר-הקרב), וּבִפְרָט פראו הולנטייך (בְּרֵכַת פראו הולה). פראו הולנטייך שוכן בפאתי אדמת-ביצה, וקוטרו כיום הוא…
בכפר הילגרהאוזן, בקרבת העיירה באדן-סודן, חבוי בין השיחים, מתנשא צוק תלול בשם הולשטיין. במקום בו מסתתר הסלע, מְצוּיָה גם הַנִּקְרָה הגדולה ביותר בכל ארץ הסן, המוכרת רק ליודעי-דבר.