ספרים, שירה, סרטים וצורות אחרות של אמנות
אתמול הייתי פיית שיניים. איזו זכות נפלה בחלקי. ברבע לחצות התגנבתי חרש לחדר הילדים. מתחת לכרית המתינה לי שן חלב יחידה, קטנטנה, עטופה במעטפת נייר מצוירת. לצידה המכתב. משכתי בעדינות את פיסת הנייר המקופלת.
יש לי סיפור על אלוהימא, שאין לה אבא ואין לה אמא. היא נוצרה בערבוב של דם רותח עם קצף גלים מלוח, הריונית ועגולה, מתולתלת-שיער, תפוחת-כרס, וארוכת-רגליים. היא ילדה תינוק עגלגל ומושלם ביום שבו היא נולדה בעצמה, ומעולם לא היתה אחרת מאשר אמא ואלוהימא, ככה בלי אבא ובלי אמא.
אותו בוקר, לא רק השמש זרחה בשמיים. גם הירח היה שם, סהר דקיק וכסוף. שפתיי החלו ממלמלות תפילה אוטומטית, תפילה ישנה, תפילה מילדותי. לא תמיד אני זוכרת את כל המילים. שנים רבות חלפו מאז התפללתי את תפילות הכוכבים. שכחתי.
אמא שלי האשימה אותי בהרבה דברים כשהייתי קטנה. השכנה מלמטה ששברה רגל. המורה לחשבון שנתקלה בקיר וריסקה לעצמה את המשקפיים וגם את האף. אנשים שחזרו מהשוק עם סלים מלאי כל טוב, ואיכשהו הצליחו לשמוט אותם מידיהם. תפוחים מתגלגלים על המדרכה. ביצים שבורות. בלגן שלם.
סטפני בדין, חוקרת לימודים קלאסיים, טענה כבר בשנת 2006 כי התיאוריות על קיומה זנות מקודשת בעת העתיקה אינן מחזיקות מים. בספר הזה היא מרחיבה את הטיעון, ממסמרת אותו במסמרות, ואגב כך שוטחת כתב אישום חריף כנגד הממסד האקדמי, אשר במשך מאות שנים תמך בתיאוריות בדויות ושקריות, מבלי לבדוק את עצמו כראוי.
היא שולפת נייר מגולגל ומוכתם בדם. “זה דם של יונה”, היא אומרת לי בטון מאשים ונעלב. “של יונה!”
הסתיו הוא אחר בניו-אינגלנד. מרהיב. יש שם שלכת של עלי זהב, אגוז וכֶתֶם. הטבע מתפרץ באינספור צבעים עזים, ניחוחות מתוקים של גרגירי-יער, וטעמים מורכבים של דלעות כתומות וציפורי-ציד צלויות. בישראל הסתיו הוא אפור. יש נחליאלים, חצבים וציפורים נודדות. רק גרגירי הרימון האדומים וראשית התמרים הלחים…
היום הצלחתי סוף סוף לבקר בתערוכת “עולמות הגוף” של גונתר פון האגנס, שמציגה עכשיו במוזיאון הלאומי למדע בחיפה. המקצוען ואני קפצנו לשם כבר ביום ראשון, אבל תור של 45 דקות לכרטיסים בקופות, ועוד שעת תור בכניסה לתערוכה עצמה שלחו אותנו…
אִם מִלֵּב אֶחָד שִׁבָּרוֹן אֶמְנַע, אָז לֹא יִהְיוּ חַיַּי לַשָּׁוְא; אִם עַל חַי אֶחָד אָקֵל מַכְאוֹב, אוֹ אֶנְשֹׁף עַל פֶּצַע אֶחָד, אוֹ אֶעֱזֹר לְאָדֹם-חָזֶה עֻלְפֶּה אֶחָד לָשׁוּב לְתוֹךְ קִנּוֹ, אָז לֹא יִהְיוּ חַיַּי לַשָּׁוְא. (אמילי דיקינסון, תרגום פרטי, 06.01.2008). קריאה…
