Hon John Collier, The Priestess of Bacchus, 19th Century
הכנענים השתמשו בלוח שנה ירחי, הדומה ללוח העברי. הלוח היה מורכב משנים עשר חודשים, בעלי 29 או 30 ימים כל אחד. בדומה בלוח העברי שמשתמש בא’ עד ל’ לציון ימי החודש, גם אצל הכנענים האותיות סימלו את מצב החודש והלבנה, אך אצלם לא נעשה שימוש בספירה טבעית, אלא כל אחת משלושים האותיות התייחסה ליום בחודש. א’ לחודש הראשון הוא יום מולד הלבנה, יום של התחדשות והתחלות חדשות. בתקופה העברית סימל תאריך זה את תחילת רבעון השנה המכונה “תקופת תשרי” וכולל את החודשים תשרי, חשון וכסלו.
א’ לחודש הראשון: ראש השנה
לא’ בחודש הראשון יש מספר משמעויות סמליות בתרבות הכנענית. זהו הירח הראשון בסתיו ולכן מסמן את תחילת עונת הסתיו. ב”לוח גזר”, טבלה עברית המפרטת תקופות חקלאיות שונות שנמצאה בחפירות גזר, מכונים החודשים תשרי חשון בשם “ירחו אסף”, כלומר חודש האסיף. בארץ כנען סימן א’ לחודש הראשון את האסיף האחרון לפני תחילת הגשמים.
א’ תשרי הוא גם מולד הלבנה הקרוב ביותר לתאריך ההשתוות הסתוית, כלומר מועד של איזון שמשי, תאריך שבו כל הכוחות בטבע מגיעים לנקודת שיווי משקל. מבחינה מיתולוגית שיווי המשקל הזה ביקום בא לידי ביטוי בשני מוטיבים: נצחון בעל על ים נהר ונצחון ענת על מות. שני הנצחונות האלו הביאו לקיצם מאבקים סמליים ומלחמות מיתיות שערערו את יציבות העולם והחזירו את השלום והשלווה על כנם.
נצחונו של בעל הדד על ים נהר הוא נצחון של כוחות הסדר האלוהיים, כוחות החקלאות וכוחות התרבות, על פי כוחות הכאוס הפרימורדיאליים, הימים הקדמוניים והמאיימים. הכנענים חגגו את הנצחון הזה במים ובקרבן. הם נסכו מים על המזבח לבעל תוך כדי דקלום תפילות שיירדו במשך השנה גשמי ברכה. מלך העיר, שהיה גם הכהן הגדול והמנהיג הדתי, עלה לראש גג המקדש, שם נבנתה סוכת עלים בעלת ארבע דפנות. בתוך הסוכה הוא הקריב את הקרבן לבעל.
הנצחון השני הוא נצחונה של ענת, אלת המלחמה ואחותו של בעל על מות ושר, אל המוות, שהחזיק את בעל שבוי במשך הקיץ. נצחון זה מסמל את סוף עונת הקיץ היבשה והעקרה וחזרת עונת הגשמים. ענת מנצחת את מות, אך לא הורגת אותו. היא גורסת אותו, מנפה אותו וזורעת מחדש כמו היה תבואה. הכנענים חגגו את נצחונה בפולחני מסתורין שנקראו ראש יין והחלו מאוחר יותר במהלך החודש.
י”ד לחודש הראשון: ראש ארגמן
בי”ג לחודש הראשון נהג המלך והכהן הגדול הכנעני לטבול בנהר או באגם בטקס טהרה מיוחד. מטרת הטהרה היתה לקדש אותו ולהכין אותו לקראת הטקסים והחגיגות של היום הבא: ראש ארגמן. תעשיית הצבעים הכנענית היתה מפותחת מאוד. הם הפיקו שלושה צבעים ייחודיים: תכלת, שני וארגמן, ששימשו לצביעת בדים וכלים ולייצור קוסמטיקה ואיפור. את צבע השני הם הפיקו מכנימות החיות על גזע עץ האלון. זוהי תולעת השני המופיעה במקרא. את התכלת והארגמן הם הפיקו מחלזון ים החי במימי הים התיכון. הארגמן, צבע סגול עז, נחשב לפסגת היצירה של האומנות הפניקית. על פי האמונה הפניקית, האלה ענת התקשטה בחנה ובארגמן לאחר נצחון בעל. לכן זהו סמל לנצחון אלוהות הגשמים והסדר התרבותי וגם סמל לכוחה העצום של האלה ענת. ראש ארגמן היה טקס לכבוד הפקת הצבע הראשונה של השנה החדשה. במהלכו הוקרבו קרבנות לאלים שונים ונערך טקס מחי, כלומר טקס כפרת עוונות או מחיקת עוונות. עם סיום הטקס החל חג בן שבעת ימים (ט”ו-כ”א לחודש).
ט”ו לחודש הראשון: ראש יין
ט”ו לחודש היה תאריך בעל חשיבות גדולה אצל הכנענים ושווה לזו של א’ לחודש. מדי חודש בחודשו הם חגגו את מולד הלבנה, את התמלאות הלבנה ואת הלבנה במילואה בתאריכים אלו. ט”ו לחודש, בו הירח נראה במלוא גודלו בשמים, הוא יום של שלמות, התמלאות והשלמת תהליך גדילה. בט”ו לחודש הראשון חגגו הכנענים את ראש יין, הפקת היין הראשון של השנה. חגיגה זו היתה כה חשובה, עד שהעניקה את שמה לחודש הראשון באוגרית ואכן חודש תשרי נקרא באוגרית “רש יין”. בחגיגות ראש יין, שהיו חלק משבעת ימי המשתה שהחלו עם סיום טקס ראש ארגמן, הביאו הכנענים מנחות בציר ענבים לאלו, הוא אל, ראש האלים הכנעני. כמו כן הובאו מנחות והוקרבו קרבנות לאלים השונים.
מלבד הודיה לאלים על תנובת הכרמים, הכנענים ראו בראש יין חגיגה סמלית של נצחון ענת ובעל על מות. יין הענבים האדום סימל את הדם ששפכה ענת אלת המלחמה. משך ארבעה ימים ערכו הכנענים מסכת ריטואלית מיתית, ששחזרה את המעגל המיתולוגי של מאבק בעל ומות. השחזור כלל את כל החלקים של האגדה העתיקה: האיבה בין בעל למות, המאבק ביניהם, נצחונו של בעל, מותו של עליון תאום בעל, תקופת הקיץ היבשה, ירידתה של ענת לממלכת מות, נצחונה של ענת על מות, משתה הנצחון של בעל, מסעות הטבח של ענת באויבי בעל ולבסוף: השבת הסדר על כנו ושירת ענת לאדמה.
במסכת זו השתתפו הכוהנים, הכוהנות ואנשי העם. אנשים, נשים וטף השתתפו כולם בצורה פעילה בחוויה של מות הארץ בקיץ ותחייתה בסתיו. המסכת כללה שירות, קינות, נגינות, מחולות ותהלוכת לפידים. טקסי הפריון היו חלק חשוב מן המסכת: האנשים נהגו ליטול ענפי ערבה שרויים במים המסמלים שפע מים, ולהכות בעזרתם את האדמה, כדי לברך אותה בברכת הגשם. במקדש נערך טקס קדש, מין טקסי, בין המלך הכוהן הגדול ובין הכוהנת כדי לעודד את פריון האדמה והעם בשנה הקרובה. בסוף המסכת נערך טקס נסך יין, סמל לדם, וקרבן דם של כבשים, איילים ושוורים. אלו היו, למעשה, פולחני המסתורין הכנענים.
בתום שבעת ימי החגיגות, המשתה והפולחנים, בכ”א לחודש הראשון, שאנו קוראים לו תשרי, האוגריתים קראו לו “רש יין” והפניקים “ירח תנם” הכוהן הגדול נכנס למצב שנקרא “חל מלך”, כלומר הוא כבר לא במצב של טהרה וקדושה, אלא במצב של חול. החגים הקדושים לציון תחילת השנה, הסתיימו.
חגיגות תחילת השנה הכנענית וחגי תשרי היהודיים
ביבליוגרפיה
Cohen Mark, The Cultic Calendars of the Ancient Near East
Pardee Dennis, Ritual and Cult in Ugarit